החזית התקשורתית: מה ניתן לעשות?

מארב אבנים. ספורט לאומים אצל "הצעירים". אין מרפע.

כבר שנים רבות קיים שיתוף פעולה בין העיתונאים, זרים וישראלים, ומחבלים רוצחים. אנחנו זוכרים את הפיגוע בקפה מקסים בחיפה שבו ידעו אנשי CNN  על הפיגוע לפני מד”א (הניידת הגיעה 3-4 דק’ אחרי הפיגוע וכבר המצלמות חיכו לה במרכז זירת הפיגוע). גם מספר אירועי ירי בכביש המנהרות הוכנו לצידם של כתבים זרים שצילמו את הרכבים הישראלים שנפגעו. לא מדברים על החיזבאללה שמסריט כל פעילות כבר יותר מעשרים שנה למטרות לימוד ותעמולה כאחד.

הלינץ’ בכפר השילוח

מאוחר יותר, למדו הערבים בעידוד אחינו השמאלנים לייצר פרובוקציות מצולמות כדי להשפיע על דעת הקהל הישראלית והעולמית.

יש שעברו מעמדת משתף הפעולה עם המחבלים לשותפים פעילים במאבקיהם. כך אירע בכפר השילוח השבוע “בפיגוע תקשורתי” שהוכן היטב בעזרת 5-6 צלמים, מספר ילדים והרבה אבנים.

המטרה היתה לבצע לינץ’ בדוד בארי ראש עמותת אלעד בעיר העתיקה. הלינץ’ היה יכול רק להצליח:

–   אם הוא היה עוצר את רכבו, הוא היה נרגם באבנים מטווח אפס, היה יוצא מת או פצוע קשה.

–   אם הוא לא היה עוצר, המצלמות היו כאן כדי להכין לינץ’ תקשורתי נגדו: הרי הוא דורס במכוון ילדים קטנים (חפים מפשע).

עדיין אנשי מזרח ירושלים לא למדו מארגון ‘בצלם’ שלא משחרר סרט עם החלקים המפלילים שבתוכו. אלא מקבלים את כל הסרטים, חותכים את הפרובוקציות, המכות וידויי האבנים שהם מבצעים, ומשאירים רק את תגובות החיילים והמתיישבים. ורק אז מפרסמים סרט תעמולה “טהור” שבו רואים ערבים מסכנים פציפיסטים הסובלים מהתנכלות מתנחלים.

בניגוד לרבים בישראל החושבים שאין מה לעשות, אנו סבורים דווקא שאפשר למגר את התופעה:

אכן, עומדות בפני מדינה חופשית ודמוקרטית דרכים רבות כדי לנצח במלחמה מהסוג הזה במידה והיא רוצה כמובן. אז הנה התגובות שהיה אפשר לבצע:

תגובות נדרשות למבצעי הפרובוקציה:

הכנת “פיגוע תקשורתי” דורשת לפחות 3-4 מצלמות וידאו וסטיל, וצלמים מקצועיים, כדי להכין תמונות וסרטון איכותי. לכן ניתן לפעמים לעלות עליהם בשיטות שונות:

–   משטרה ישראל יכולה להכין תצפיות ולאסוף מודיעין כדי לחשוף חלק משמעותי של פעולות מהסוג הזה.

–   בשטח פתוח כגון יו”ש, מזל”ט יכול להיזנק לאוויר בכל אירוע מהסוג הזה. התמונות שייקחו משם תעזורנה להגיש כתבי אישום נגד חלק גדול מהמשתתפים. יש לדעת שכמעט לכל אירוע מהסוג הזה, קדם פרסום באתרים של שלום עכשיו, פייסבוק וכו’, ואין זה קשה להיערך בצורה יעילה נגד האירוע. אם רוצים, כמובן.

–   ברמת החקיקה: הכנסת יכולה לחוקק חוק המרחיב את תחום “שיתוף הפעולה עם הארגון טרור”, לקבוע בחוק ענישה מינימלית. דבר שיקל על השופטים להחמיר בענישת אותם ה”עיתונאים”, גם אם הם נתפסו לפני מזימתם.

–   נוכחות מג”ב בשטח יכולה לגרום להרתעה מיידית, אם מיידי האבנים לא בורחים בעצמם, מטפלים בהם.

–   ברמה של מיידי אבנים אפשר לקדם:

o       קנס של עשרות אלפי שקלים לילדים מיידי אבנים. הדבר עשוי להביא את אבותיהם “לחנכם אחרת”. גם אם הם לא “בני עונשים”. (שיפוט מהיר יכול לסייע רבות במקרה הזה). זאת מבלי לגרוע מכתבי אישום על “ניסיון לרצח”.

o       שלילת היתר עבודה בישראל להורים שילדיהם נתפסו כמה פעמים מבצעים עבירות ביטחוניות נגד ישראל, במידה ואלו מתגוררים אצלם.

o       רישום פלילי לילדים שלא נמחק במשך 30 שנה ושיקשה עליהם בעתיד לעבוד עם ישראל.

o       חוק המקשה על מעסיקים להעסיק עובדים שבעבר השתתפו בפעילות עוינת בישראל.

–   התארגנות כזאת יכולה להיחשף מראש ע”י שב”כ אם הם יפעילו נגד אותם גופים רק רבע מהמאמצים שהם מפעילים נגד היהודים.

טיפול בעיתונות המסייעת לאויב.

והנה האמצעים העומדים בפני מדינה דמוקרטית כדי להתמודד בתופעה:

–   פתיחה בהליכים פליליים בשל “סיוע לארגון טרור”, “סיוע לניסיון רצח” נגד כל העיתונאים שהשתתפו במזימה.

–   שלילה מיידית של רישיון עיתונאי של מי שהשתתף באירוע, עד למיצוי הדין.

–   פתיחת חקירה נגד עיתונים ואתרי אינטרנט שבהם עובדים הצלמים. ניסיון הגשת כתבי אישום, במידה והם מגנים על העובדים שלהם.

–   תהליך של שיפוט מהיר.

–   גירוש מיידי של הצלמים מחו”ל, עם ביטול היתר כניסה לישראל ל-10 שנים.

–   תלונה רשמית של ממשלת ישראל נגד עיתונים מחו”ל ששיתפו פעולה, ואזהרה לעתיד.

–   אזהרה לאתרים (WALLA למשל) לבל ישתתפו באירועים דומים בעתיד פן ישאו בקנסות כבדים.

–   ענישה שקטה של העיתונים והאתרים המשת”פים הישראלים, ע”י ביטול פרסומים ממשלתיים במרחב הפרסום שלהם (מאות אלפי ש”ח בשבוע!).

המכשול העיקרי להצלחה:

מדינה, גם דמוקרטית, יכולה להתגונן נגד עיתונאים החוצים את גבולות חופש המידע. לשם כך יש צורך בשיתוף פעולה של מספר גורמים: משרד הביטחון, השב”כ, משטרת ישראל, הפרקליטות, הכנסת, משרד המשפטים, ובתי המשפט.

מי שמונע ממדינת ישראל להתגונן הוא למעשה היא עצמה: רוב גופי השלטון עדיין רואים במתיישבים אויב שיש להפעיל נגדו את כל האמצעים (האלו!), ובפורעים הערבים הקורבן שיש להתחשב בהם, עקב הצדק שלצידם. כרגע חסרים שרים במשרדי הביטחון, ביטחון הפנים, והמשפטים, שיש להם גם ערכים יהודים וגם אומץ.