סלאם פייאד – יעיל ומסוכן מהפצצה האיראנית

מהבתים היפים שנבנו לאחרונה ברשות, כשירות חינם לחיל התותחנים...

בזמן שאבו מאזן מאיים פעם בשבועיים להתפטר, בזמן שהוא רודף אחרי ראיונות בקול ישראל, מפגשים בבית הלבן, ונשיקות עם נתניהו, קיים איש בשטח שמחולל מהפכה. הוא עובד כמו שאף אחד לא עבד לפניו, הוא לא מגלגל את המיליארדים שהעולם מביא לו אל הכיס הפרטי שלו, אלא בונה מדינה לנגד עינינו. לאיש הזה, קוראים סלאם פייאד. הוא לא צמא לכבוד ולכוח, הוא פשוט עובד, ועובד נכון. לראשונה, ישראל פגשה אויב ברשות הפלסטינית המסוגל לעשות מה שאף אחד לא הצליח לעשות קודמיו – להקים את המדינה הפלסטינאית.

הוא בחן היטב כל המניעים שמפרידים בין המצב הנוכחי למדינה עצמאית:  הארגונים השלטוניים, הכלכליים, המוסדיים, הממסדיים , התשתיתיים, האזרחיים, והוא טיפל בכולם בצורה מהירה ויעילה, תוך חיקוי של הנעשה בהקמת מדינת ישראל.

מראש הוא סיפר על חזונו – מדינה פלסטינאית דה-פאקטו ב-2011. כסף אף פעם לא היה חסר, אך לא שימש עד עכשיו למטרה הלאומית הזאת אלא נעצר בדרך. כזכור אירופה תורמת פעם שלישית כמה מיליארדי יורו להקמת ביוב לעיר עזה. בכל הפעמים הקודמות, הכסף נעלם בדרך!

חיזוק הכלכלה ואי תלות בישראל:

הכלכלה הפלסטינאית כולה הייתה תלויה בכלכלה הישראלית. פייאד החליט לבצע נתק עם ישראל ולפתח עצמאות כלכלית כמה שיוכל והגדיל את הסחר עם ירדן. צריך להבין שאפשר לפתור כמעט כל דבר עם המיליארדים שהוא מקבל. אפשר גם לקנות סחורה יותר יקרה. אפשר לשלם משכורות לכל הפקידים (כולל לצבא שלו שנקרא בישראל משטרה), גם בהעדר מערכת גבית מיסים. אפשר להקים מדינה. הפירות לא איחרו לבוא: הכלכלה שלהם צמחה ב-70-80% בשנה!

מתוך הבנה שברגע המשבר, ישראל תנסה להתנתק מהם, הוא מקדים רפואה למכה, והוא זה שיוזם ומצליח לפגוע בישראל (כלכלית ותדמיתית) בחרם על ההתנחלויות שהוא יזם בהצלחה ובלי יכולת תגובה מצד ישראל.

ערים ותשתיות, וממסד:

מתוך הבנה שהתשתיות הם העיקר בכלכלה, הוא בונה שתי ערים ענקיות, משפץ ובונה כבישים רבים, ומצליח בזכות אהוד ברק להסיר 98% מהמחסומים שמנעו זרימה חופשית של רכבים, דבר הכרחי לצמיחה. גם במזרח ירושלים, מדינת ישראל לא מפריעה לו לממן את שיפור הכבישים למרות הפגיעה בריבונות היהודית. הוא מקים מערכת גביית מסים, מתקין תאורה ברחובות, מחזק אוניברסיטאות, מאמן את כוחות הביטחון לחיזוק השלטון, משקיע מיליארדים בפרויקט תיירות ביריחו.

הצהרה חד צדדית על הקמת מדינה באו”ם:

במקרה שח”ו הפלסטינאים יממשו את “הזכות” להקמת מדינה באו”ם בגבולות של 67, אין ספק שזאת תזכה להסכמה הרחבה שבהיסטוריה של הארגון. כל המדינות פרט לאחת או שתיים יסכימו. די ברור שארה”ב של אובמה לא תטיל וטו, וההחלטה תעבור.

לפני פעולתו של פייאד לא הייתה למדינת ישראל מה לחשוש מתסריט כזה כי לא היה לפלסטינאים שום דבר שדומה למדינה כדי להצהיר עליה עצמאות.

בזמן הזה, ישראל נרדמה בשמירה.

כפי שכבר הסברנו בעבר, עדיין רוב הציבור בישראל סובר בטעות, שכלכלה עשויה לקדם שלום, ושגם ישראל מעוניינת בשיפור הכלכלה הפלסטינאית. לכן אף אחד לא הפריע בשנתיים האחרונות למאמצים הגדולים האלו שנעשו מעבר לקו הירוק. בזמן שהליכוד היה עסוק בדיכוי המתיישבים, בהריסת מאות מבתיהם, הערבים בנו בכל מקום, בכל שטח, A, B, ו-C ללא מפריע, והמשיכו במלאכת חנק ההתיישבות היהודית. אף יוזמה לא באה לעצור את המרוץ שלהם, ספק אם השרים שמו לב אליו אפילו. הם היו עסוקים בהקפאות.

מה עוד יכול לעצור אותם?

הקמת מדינה עצמאית היא נקודת אל-חזור למדינת ישראל, ולציונות כולה. באותה שנייה, ישראל תתקשה מאוד בכל פעולה צבאית נגדה (אפילו חטיפה ותחקור מבוקשים), וחלום הבלהות הזה מתקדם בקצב מואץ בזכות ממשלת ישראל הנוכחית. מה עוד אפשר לעשות כדי לעצור את המזימה?

למרות סיוע העולם כולו (“וגם יהודה תלחם בירושלים” אמר זכריה!), יתרון אחד יש בכל  הבניה והפיתוח האדירים המתרחשים מול עינינו: הוא שיש הרבה מה להרוס. במקרה של מלחמה אמתית נגד הרשות הפלסטינאית, אפשר ע”י פעולות ממוקדות לגרום להרס של מעל 150 מיליארד דולר מהצד שלהם. אפשר להחזיר את הכלכלה שלהם למה שהיא היתה בשנות ה-70 ולגרום כתוצאה מכך לעזיבה המונית של האוכלוסיה שלהם.

למרות השנאה לישראל שמתורגמת בשטח בסיוע כספי לרשות, הגירעונות הגדולים של ארה”ב, והכישלונות של גוש היורו, לא יאפשרו את הזרמת הכספים האדירים הנחוצים לבניה מחדש של כל מה שאפשר להרוס בשבועיים מלחמה, אם הציבור בישראל יחליט שזה הזמן. לכן, למרות שעון החול המתקדם, וחולשת הממשלה הנוכחית, לא מאוחר לעצור בעדם, אם עם ישראל ישכיל וירצה בכך.