ההסברה ה-(לא) ישראלית

משרד ההסברה - למדינה שלא רוצה לנצח בזירה ההסברתית

כל הציבור היהודי בארץ סובל במידה זו או אחרת מהיחס העוין והחריג, שכל העולם רוחש כלפי מדינת ישראל. עד הממשלה האחרונה, לא היה למדינת ישראל משרד ההסברה, והוא היה חלק ממשרד החוץ, בזמנו ה(לא) חופשי.

לראשונה, מונה שר הסברה, והוא, בניגוד לרוב שרי החוץ, יהודי ציוני, ואפילו מתנחל! היה אפשר לחשוב, שסוף-סוף העמידה ישראל בראש מערך ההסברה שלה, איש שמאמין שישראל צודקת, ואולי… אולי (למרות 0.016% מתקציב המדינה שנתנו לו!)  יש סיכוי אם כן להתחיל לשכנע את הגויים שכך האמת. האומנם?

הבחנת המחלה:

כל מומחה בעולם, נדרש לפני שהוא יתחיל טיפול כל שהוא, להבחנה מדויקת כמה שאפשר של המחלה, מה מקורה, ואז מה ניתן לעשות כדי לרפאותה. בתחום הזה, מאז הקמתה לא היה למדינת ישראל כמעט פוליטיקאי אחד שהבין, “למה רגשו גויים?”, כדברי דוד המלך. כל יהודי שלא זכה לחינוך אמוני עמוק, נותר המום מול השנאה העיוורת של חלקים רבים בעולם נגד ישראל. אין לעולם החילוני שום הסבר רציונאלי לזה.

איש בהסברה הישראלית אינו מסוגל לראות את הממד העיקרי של הסכסוך בין ישראל לעמים: הממד הרוחני והדתי.

ולכן, אין בגישה החילונית של כל ממשלות ישראל לדורותיה שום כלים אפקטיביים לקידום הנושא. הגישה הפחות מזיקה הייתה בתקופת בן גוריון: פשוט להתעלם (“או”ם שמום”).

ברמה הדתית יש לדעת:

–         אם ישראל שבה לירושלים ויו”ש, אז יש”ו טעה כשהתנבא שלעולם לא היא תשוב לכאן.

–         אם ישראל תשוב ליהודה ושמרון, אז האסלאם נמצא במשבר עמוק גם כן.

ברמה הרוחנית יש לקבל:

–         קיימת בתובנת העולם עובדה שמה שקורה במדינת ישראל מעניין אותו. ההרגשה הזאת אינה מקרית, אלא חיונית.

–         העולם מבקש מישראל להתנהג שונה מכל עם, יותר טוב מכל עם. זה נובע מהבנה עמוקה מה הוא עם ישראל, גם אם הדבר איננו מבורר כעת.

“הנבחרת” של שר ההסברה:

הנה זה בא. עבדו על זה קשה. התאמנו רבות. סיירת משרד ההסברה תישלח לעולם כולו כדי לנסות ולהסביר לעולם כולו ש..?

שעם ישראל הוא עוד עם כמו כולם. ובתוך הסיירת: אין דתי אחד. אין מתנחל, אין חרדי, אבל יש סוטים זכרים ונקבות, ערבים, בדווים, דרוזים, ושמאלנים רבים. המסר האנוש שמנסה ישראל למכור לגויים “אנחנו כמותכם! אל תשנאו אותנו בבקשה! אנחנו רוצים שתאהבו אותנו, אין הבדל ביננו! גם אצלנו יש סוטים, גם אצלנו יש שמאלנים וערבים ששונאים את ישראל! הנה הם! אנחנו ארץ מערבית מודרנית כמו ארה”ב!”

מיותר להגיד שזה בדיוק המסר ההפוך ממה שהעולם מחכה לו מישראל. העולם ששופט את ישראל בעיניים כל כך קשות דורש מאתנו עליונות מוסרית ולא ההיפך!

השפה הערבית:

אם זה ברור שההסברה הישראלית כושלת, קיים אפיק שאפילו השמאלנים ביותר כגון גבריאלה שלו התייאשו ממנו לחלוטין, והוא העולם הערבי והמוסלמי. “הופתעתי מהצביעות, יש שם בלוגים שלמים נגדנו“- היא אומרת. ברוכים הבאים לעולם האמיתי. רבים יטענו שאין מה לעשות, ודיאלוג או הכרה עם אותו שליש מהעולם הוא בלתי אפשרי, אחרים יטענו שזה יהיה אפשרי רק אחרי שיבוא שלום במזרח התיכון, שישראל תרצה את העולם הערבי הכועס והצודק, לטענתם. אבל העולם הערבי הוא עולם מאמין ודתי בנשמתו. הוא מדבר, וחושב במונחים דתיים ורוחניים. ומדינת ישראל מצחיקה אותו כשהיא מדברת על “צורכי ביטחון”. העולם הערבי מבין כשמדברים איתו על שליחות, על רצון הא-ל, על ארץ ישראל שניתנה לעם ישראל גם בקוראן. בנוסף, העולם הערבי שונא ומפחד מהעולם המערבי המלא תאוות בעיניו. עם ישראל עוד יותר מכשיל את עצמו כשהוא מציג את עצמו כגרורת ארה”ב.

לדבר ערכים בגובה העיניים:

אין מנוס. כנראה שהדברים ייקחו עוד קצת זמן ועוד כמה כישלונות בדרך. מה שהעולם מצפה מישראל זה שהוא ילמד אותו ערכים ואמונה. על ישראל להסביר קבל עם ועדה מה הוא הטוב ומה הוא הרע. מה הוא צודק ומה הוא לא, גם בתחום אחיזתו בארץ ישראל אבל לא רק. גם בתחום הרוחני, אבל גם בתחום הערכי. יש לבוא לעולם בעוז ובעוונה, ללא התנשאות אך מתוך אמת פנימית – זו האמת שלנו. זה המסר שלנו. המסר של עם ישראל השב לארצו ומקיים את דברי נביאיו, לא מזרח ולא מערב אלא תקווה לאנושות כולה.