איראן: לתקוף, אך לא רק את הכורים.

נתנז: אחד המטרות הידועות מראש משני הצדדים. (תמונה וויקיפדיה)

בכל התקשורת מדברים על אפשרויות תקיפה שונות של הכורים האטומיים באיראן. אם מדינת ישראל חפצה חיים, היא צריכה לגרום להרפתקה האיראנית להיות האחרונה מסוגה באזור, וניסיונות תקיפה של הכורים, גם אם יצליחו עלולים לא להשיג את המטרה.

בעקבות איראן, כולם רוצים כור גרעיני אצל הערבים

מצריים, ירדן (בעקבה, כדי שישראל לא תתקוף!), לוב (תוצרת צרפת), עיראק, תימן, מרוקו, כוויית,  בחריין,  סודן ועוד מדינות ערב אחרות, התחילו הקמת כורים גרעינים בשטחם. אחרי הקמת הכור, יצירת הפלוטוניום לצורכי פצצה היא לא ניתנת לעצירה. מדינות ערב הוכיחו את חסר היציבות שבהם, והנטייה לכיוון הפונדמנטליסטי גם נרגשת שם חזק. לכן, נשק אוטמי אצלם מהווה איום ממשי לישראל וגם לעולם כולו. אם העולם היה קצת יותר בוגר הוא לא היה בונה לכל אחד כור.

יכולות איראן:

יש לה כ-160 מטוסי קרב די מיושנים, שיוזנקו מיד לאחר גילוי המטוסים הישראלים (מעל שעה וחצי טיסה עד לשם!).

היחס של 1 נגד 4 מטוסים לא נראה מוגזם בתסריט הזה, והוא גם אפשרי עבור חיל האוויר הישראלי, לאיראן 70 מיג-29 המקביל לF-15, אבל בלי השיפורים הישראלים (יותר מ-200). (טילי AARAM יכולים להוריד מטוסים עוד לפני שהם נצפים במכ”ם המטוס למשל).

חיל הים: 19 צוללות ננסיות (קשות לזיהוי), 3 צוללות רוסיות מודרניות (סוג “קילו”), ועוד כמה עשרות ספינות מלחמה נוספות. ברור שההתמודדות שם תהיה בעיקר מתחת למים.

הנ”מ: איראן השקיע מאמצים אדירים בתחום הזה בידוע שהיא צריכה לעצור מטוסים ישראליים שינסו לתקוף מטרות שלהם. שם נמצא המפתח להצלחת המבצע: האם המטוסים ישראלים יעמדו נגד אש הנ”מ של האויב?

יש לדעת שאיראן רכשה מכ”מים וטילים חדשים מרוסיה, צרפת, סין ועוד, וגם לא הכל ידוע ע”י המוסד.

היעדים העיקרים של המלחמה צריכים להיות:

1)      להשמיד את היכולת לייצור פלוטוניום ואורניום מועשר (טכנית אפשר רק לעקב ל-2,3 שנים).

2)      להרחיק חלומות השמדת ישראל באזור לשני עשורים לפחות, מכל משוגעי האזור.

3)      לנטרל את הרצון של מדינות נוספות להשקיע באנרגיה הגרעינית.

4)      להשפיל את צבא איראן בתבוסה מוחצת, כדי לשכנע את האזור, שישראל לא חלשה כפי שהיא משדרת.

מסקנה: מהו ניצחון?

חשוב מאוד להפיל לפחות חצי חיל האוויר האיראני, ולהטביע כמה שיותר ספינות וצוללות. וזאת ללא אבדות מצד הישראלי כמה שאפשר. אך זה לא יספיק: יש להחזיר את איראן 20 שנה אחורה מבחינה כלכלית. לפוגע בכל התשתיות היקרות שבהם, בכל תחנות הכח, בכל תשתיות הגז לצורך פנים (75% מהחשמל). בתעשייה הכבדה (יצור מטוסים, מכוניות, ספינות, צוללות…).

כל מנהיג שיבוא אחרי מחמוד אחמדינג’אד, יצטרך כמה שנים טובות כדי לבנות מחדש את הכל, ובמחיר רב.