הפשע בעולם המערבי, וההתמודדות מולו

הכלא: פתרון, שלא תמיד הוכיח את עצמו.

העולם המערבי סובל מהתגברותו של הפשע. אין הוא מצליח לרוב להתמודד עמו. נדון כאן בעובדות, ובפתרונות המקובלים.

נתוני פשיעה בארץ:

ע”פ נתונים ממשלתיים, יש בארץ 11,000 אסירים אזרחיים (לא  כולל מחבלים).

–   55% יהודים. 45% ערבים. (כי הם רק 20% מהאוכלוסייה, ויותר קשה לתפוס אותם.)

–   96% גברים, 2% נשים, 2% צעירים.

–   64.5% עבריינים מועדים שחוזרים לבית הסוהר אחרי מאסר אחד או יותר.

–   מדווח על יותר מ-420,000 מקרי פשיעה בשנה.

–   כל עבריין מבצע בממוצע 100 פשעים עד שהוא נתפס (לזמן קצר בד”כ).

שני סוגי עבריינים:

הקרימינולוגיים נוהגים להבחין בין מה שהם קורים עבריינים מקצועיים, ועבריינים מזדמנים:

עבור עבריין מקצועי, הם אומרים, הכלא הינו חלק מהחיים, הוא מהווה סיכון מקצועי שהוא לוקח בחשבון תמיד, חייו מחולקים בין תקופות מאסר לתקופות עבריינות. תקופת מאסרו נעה בין שנה ל-15 שנים כשהוא נתפס על חלק קטן מאוד מהעבירות שהוא ביצע בהיותו בחוץ.

לעבריין מזדמן בכל תחום, יש לפני המאסר חיים נורמליים, ועקב חולשה הוא ביצע עבירה חמורה כלשהי ונידון למאסר בפועל. אותו עבריין עלול רק להתקלקל בכלא, במפגש עם עבריינים מקצועיים. אחת הסיבות שתורת ישראל שוללת את הכלא כאמצעי הרתעה הוא בגלל אותו קלקול שהיהודי יקבל בכלא, ושהוא עלול ביציאתו להשתמש במידע החדש שהוא “זכה” בו בתקופת מאסרו.

חברות הביטוח כמס האזרח לפשע.

– כל משק בית מוציא אלפי שקלים בשנה על ביטוח נגד גנבות רכושו, רכב, בית.

– כל חברה בינונית מוציאה עשרות אלפי שקלים בשנה על שמירה, ביטוחים ועוד.

האזרח המערבי מיסד למעשה את הפשע ע”י חלוקת הוצאות הפשע על כלל האוכלוסייה. בוא נראה למשל בעת גנבת רכב:

–   האזרח שנגנב, מקבל כסף מזומן מחברת הביטוח, ללא יותר מדי סיבוכים. פעמים רבות מדובר על סכום גבוה מערך הרכב בשוק.

–   חברות הביטוח אף פעם לא מפסידות כסף, הן תמיד מעדכנות את המחירים שלהן על פי הפשיעה הגוברת.

–   האזרח שקונה רכב חדש משלם מכס שמעשיר את המדינה.

–   חברות הרכב רואות עליה במכירת הרכבים.

–   הגנבים, גנבו ומכרו את הרכב תמורת אלפי שקלים בודדים (רק כאלו ששווים עשרות אלפים!).

–   המוסכים מקבלים חלקי חילוף זולים ומבצעים תיקונים בזול.

נו, אז מה הבעיה? כולם מרוויחים, לא?

לא, רק הגנבים וחבריהם מרווחים, כל העולם משלם אגרה לעולם הפשע, האגרה הזאת, של עשרות מיליארדי ש”ח בשנה עוברת דרך חברות הביטוח דרך ידיים רבות עד לעולם הפשע למעשה.

הנזקים האלו, פוגעים בחברה כולה אך בגלל שהביטוח הוא זול “יחסית”, האזרח לא מתקומם,  זה המחיר שהוא מוכן לשלם כדי לישון בשקט. הוא התרגל לראות בעבירות רכוש תופעות טבע, כמו שטפון, אש ועוד.

שני הפתרונות: שיקום והרתעה:

הרתעה: כרגע, אין יותר מדי הרתעה לפשע בארץ. מאחר ולמשטרה אין יותר מדי רצון / כח / מוטיבציה לטפל בתופעה.

אפשר לייצר ע”י חקיקה מתאימה הרתעה ממשית שכבר הוכיחה את עצמה במקומות שונים כמו בארה”ב: חיוב מאסר ממושך (15 שנה למשל) על כל עבירת רכוש חמורה, ללא אפשרות של שיקול דעת של השופט. גם אם הדבר הזה לא יהפוך את הגנבים המקצועיים לאזרחים מהשורה, יש בה כדי להרחיק אותם משאר העולם לרוב חייהם.

שיקום: אדם שנכשל במעשה שהביא אותו לכלא, לא יכול לרוב ביציאתו משם למצוא עבודה מסודרת ולשקם את עצמו לבד. אף מעסיק לא ירצה בו אחרי עיון קצר בקורות חייו! הוא ומשפחתו נכנסים בד”כ למצוקה והפתרון הפשוט ביותר הוא לקשור קשר עם העולם התחתון שהוא הכיר בתקופה האחרונה ולהתחיל “לעבוד” איתם. כדי לנסות למנוע זאת, קיימים בארץ מספר בתי שיקום לאסיר, שזוכים להצלחות טובות וטובות פחות, בזמן שהשיקום הדתי זוכה בהצלחות היותר גדולות (92%), כגון קרן התשובה שקיימת כבר 40 שנה: להשיב לאדם גם את כבודו ולהעניק לו מערכת ערכים חדשה של התורה מהווה כנראה הפתרון היעיל ביותר לאותם עבריינים חדשים, שאין החברה יכולה לקבלם מיד אחרי היציאה שלהם מהכלא.

ברור שבראיה מדינית ומוסרית כוללת, חברה מתוקנת היתה צריכה להשקיע בשיקום אסירים, מאחר שאסיר לא משוקם יעלה הרבה יותר מהשיקום שלו, אך מכיוון שתוצאות התקציבים (הדלים) שמושקעים שם, לא מתורגמים למספרים שמביאים קולות, לא תמיד הפוליטיקאים השקיעו באפיק הזה.

האדם הערכי, יחפש עבור אחיו היהודי כל דרך להחזירו למוטב, גם לטובתו, וגם לטובת החברה כולה. שני האמצעים יחד (הרתעה ושיקום) מסוגלים להביא לירידה של ממש בכל הפשע בארץ, לשפר את הכלכלה, את הביטחון האישי, ואת איכות החיים הכוללת.