חוק השוויון בנטל = מדינת כל אזרחיה + חיסול החרדים
דווקא, הבעיה אינה בגיוס חרדים לצבא
לכאורה, חוק השיוון בנטל, בגרסה זו או אחרת, יכול להתקבל בברכה על ידי 70% מעם ישראל. לכאורה, מה ההיגיון שחלק מהבנים יתנו 3 שנים להגנת המולדת, בזמן שהחרדים לומדים תורה, והערבים כלל לא תורמים לקהילה? אלא שמתוך המהלך הנוכחי שנתניהו מוביל, נמצאת מלכודת לעתיד המדינה כולה. באופן כללי, אם חברי הכנסת הערבים תומכים ביוזמה, סימן שיש להיזהר ממנה!
שירות אזרחי – מתנה לערבים ומלכודת לחרדים
הממשלה רוקמת מבצע להעלות במאות האחוזים את שכר החיילים, ולהציע לציבור הערבי והחרדי “שירות אזרחי” במקום צבא בתנאים דומים ואטרקטיביים. השירות הזה מציע לאזרח לעבוד במגזר שלו, שם הוא יתרום לשיפור השירותים החברתיים, יהיה מעורב בקהילה, ירכוש ניסיון מקצועי ויתקבל בעדיפות גבוהה אח”כ בסקטור הציבורי. ערבי ישראלי לא ממש ירגיש “תורם למדינה”, אלא יוכל לעבוד בכפר שבו הוא נולד, בבית הספר או במרפאה, הוא לא יידרש ללמוד עברית אלא יקבל משכורת מהמדינה (לא גבוהה ביחס לנדרש כדי לחיות אצל היהודים). לציבור החרדי, שרק נשותיהם עובדות בדרך כלל, לא ימצאו שום פתרון, אלא דווקא בשירות צבאי הם היו מתחברים יותר בקלות, אם לא היו מרגישים שמתנכלים להם שם לאחרונה. רוב החרדים לא היו מוכנים לעזוב את לימודם כדי “לעבוד”, ולכן השירות האזרחי לא יאתגר אותם, הוא יהיה בעיניהם הרבה פחות אטרקטיבי מהשירות הצבאי.
מדינת ישראל כמוצר מוגמר ולא כחזון:
בשמאל, וגם אצל רוב תלמיד ז’בוטינסקי (כגון ריבלין, ובני בגין), מדינת ישראל כיום היא הגשמת החלום. זאת המציאות, זאת המדינה, אלו התושבים, אלו הגבולות, אלו השכנים, איתם יש להתקדם. המקלט של העם היהודי הושג, עם לא מעט הצלחות וגם לא מעט בעיות. יש לשמור עליו ולטפח אותו. לכן אם במדינה יש 20% ערבים, יש לקלוט אותם, להפוך אותם ל”ישראליים”. כך חשב גם שרון, וגם מנחם בגין. אנחנו חיים כאן את הגרסה הפנים-ישראלית של השלום הכלכלי שהשמאל יצר: בעזרת הכלכלה, אנחנו נהפוך את הערבים לאנשים מערביים, נטולי זהות לאומית וערכים כמונו, ואז יהיה שלום. אך חיזוק הכלכלה הפלסטינאית רק הפכה אותם ליעילים יותר נגד ישראל.
עם = שותפות גורל קודם כל:
לגיטימי שכל אחד היה רוצה לראות את הישות הציונית בדרך קצת שונה. אלה, יותר “יהודית”, אלה יותר “דמוקרטית”. אך לא נמצא בקרב היהודים כאלו שירצו אותה “ערבית”. בשעות הקשות, האדם הפרטי והכללי נבחן. בכל מלחמה וצרה, התבקשו החרדים ע”י רבותיהם להרבות בלימוד ובתפילה לשלום החיילים. הם לא נלחמים, אך הם כואבים את נפילת הבנים כמונו היום, כמעט כולם כיום מתמצאים בפוליטיקה, בחברה, בחדשות. בדעותיהם הפוליטיות כמעט כולם ימניים, שזה עושה אותם אולי ל”ציוניים יותר” מכמה פרופסורים באוניברסיטת בן גוריון.
לעומתם, בשעת המבחן, הערבים הישראלים הפגינו, התקוממו, חילקו שבחים לנסראללאה, רקדו על הגגות כשטילים נפלו על תל אביב. בגדול, כמו שאר ערביי העולם, הם ממש לא רוצים אותנו כאן, ותעודת הזהות הכחולה שלהם לא הופכת אותם לציוניים יותר, אולי פחות. בעצם, הם מרגישים “פלסטינאים” תחת כיבוש 48. המגע שלהם עם החברה הישראלית נמצא בעבודה בעיקר.
הם לא שייכים למדינה הזאת בתוך ליבם. הם רק נאחזים בה בכל, עד שיצליחו לבטל את הזהות היהודית שבה.
השירות האזרחי עלול להפוך אותם לאזרחים לגיטימיים לכל דבר בעיני היהודים. החברה הישראלית תהיה חייבת להיות קשובה להם. בכל מקום, הם ינפנפו ב”שנים שהם נתנו למדינה”, ובזכות זה, הם יתקדמו ויכו שורשים לקראת מדינת כל אזרחיה.
ביחד עם השמאלנים, הם ינסו לייצר את “העם הישראלי”, כבר לא יהודי.
אם כן, כמו באוסלו, כמו בהתנתקות, טעות ערכית בהבנת המציאות עולה למדינת ישראל ביוקר. מי ייתן ונבין את זה בזמן הפעם.
“השויון בנטל” הוא רק אמתלה לחיסול הציבור החרדי לומד התורה ולחיסול המדינה היהודית.
אחוז המשתמטים מהצבא מהציבור החילוני, דומה לזה של הציבור הדתי [כולל החרדים] , כי שיעוטר הגיוס הגבוה ביותר של הכיפות הסרוגות “מפצה” על מיעוט הגיוס של החרדים.
אגב- שיעור המשלמים מס ובטוח לאומי מהציבור הערבי, הינו שולי בעוד ששיעור תשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי למגזר הערבי מגיע למעל – 40 % .. אבל על זה איש לא מדבר, לא בתקשורת, לא בממשלה ולא בכנסת.
ממקור אמין אני יודעת שצה”ל אינו עמד בהתחייבותו לתנאים נאותים לחיילים החרדים ובעצם מתייחס אליהם כאל ‘עצם בגרון’ במהלך שירותם [זו כמובן הכללה, אבל זו ההרגשה שלהם].