מלחמות המוסלמים באזורינו

מלחמת הערבים והמוסלמים – כולם נגד כולם

ננסה כאן לעשות קצת סדר בבלגן אצל השכנים שלנו. מי נגד מי (זה לא פשוט…) , ואיפה ישראל בכל זה.

שיעים נגד סונים

המלחמה היותר נפוצה, שמתרחשת בכל מקום במזרח התיכון וגם מעבר לו, מציבה סונים נגד שיעים. המלחמה הזאת מגיעה עד לפקיסטאן, שם 40 מיליון שיעיים (20%) מנסים גם כן להרהר את השלטון הסוני.

השיעים: איראן, חזבאללה, חצי עיראק, חות’ים בתימן, שלטון אסאד בסוריה (20% מהשטח כרגע), בחריין, אזרבייג’אן. (סה”כ הם מהווים 15% מהמוסלמים בעולם)

הסונים: כל שאר מדינות ערב כולל כל המוסלמים באפריקה, סעודיה, מצרים, טורקיה, אינדונזיה, פקיסטן וכו’. אפשר להוסיף שגם המוסלמים באירופה ואמריקה הם בד”כ סונים. עליהם יש להוסיף עוד שלושה מבצעי ג’יהאד, דאע”ש, אל קאעידה, האחים המוסלמים, שמנסים להשיב את הח’ליפות העולמית. (שלטון מוסלמי אחד על העולם כולו – “ימות המשיח” שלהם).

אבל למעשה, הדברים מסובכים יותר.

סעודיה ומצרים (הסוניות) נלחמות נגד השיעיים שהשתלטו על תימן (מדינה עם רוב סוני זעום), כי מנסים להחליש את אחיזת איראן על האזור כולו.

מדינות מתפוררות נגד אימפריות שרוצות לקום

המדינה האיסלמית (דאע”ש), אל קאעידה, ואיראן, חותרות להשתלט בשלב ראשון על כל המדינות המוסלמיות, דרך שבטים מקומיים שאותם הם מאמנים ומחמשים. חלקם (דאע”ש בעיקר) מצליחים לגרור אל שורותיהם גם צעירים רבים מאירופה.

מדינות כמו מצרים (בסיני), לוב, תימן, סעודיה, ירדן, רואות את עצמן בסכנה ממשית מול דאע”ש מצד אחד, ואיראן מצד שני. גם סונים וגם שיעים לוטשים את עיניהם למטרות אלו. טורקיה בעלת ברית נסתרת עם דאע”ש, עדיין חולמת להחזיר את האמפריה האבודה שלה, אבל גם מנסה להיכנס לאירופה. כל המדינות האלו הופכות למטרה ראשונית להפלה מצד כל אלו הרוצים להקים אימפריה מוסלמית אחת בכל העולם. יש לזכור שרוב המדינות המוסלמיות הן למעשה המצאת המערב (ה”כופרים”). די לראות בזה את הגבולות שלהן, קווים ישרים במפה). האסלאם, הקלאסי אינו מכיר במושג “מדינות” אלא עולם מאוחד מוסלמי.

מהבעת’ דרך האחים המוסלמים לדאע”ש – כולם נגד כולם

הבעת’ הוא שלטון “חילוני צבאי” שמאפיין מדינות כמו סוריה ועיראק של סדאם חוסיין. השלטון המסורתי במדינות ערב היה תמיד, שלטון חזק של איש אחד שעובר בירושה ונתמך במידה רבה ע”י הצבא. השלטונות האלו נמצאים כולם במלחמות פנימיות גלויות פחות או יותר.

שלושת הארגונים הבאים, שמו לעצמם כמטרה השלטת האסלאם על העולם כולו. למרות שכולם סונים, הם נוהגים להרוג זה את זה:

האחים המוסלמים: הם רוצים להקים אלטרנטיבה לשלטון בכל מדינה שהם נמצאים בה, ולנסות בדרכים שונות להגיע לשלטון. ביש”ע הם נקראים חמאס, בישראל מפלגת רע”מ, ובמצרים מורסי הצליח בזמנו להיבחר. גם עבורם, החלום הוא שלטון מוסלמי אחד על כל העולם, אך הם מוכנים לא להרוג את כולם עד שזה יקרה. השיטה שלהם היא איפה שהם יכולים, להקים מפלגות מקומיות, לעזור לחלשים, ללמד אותם את דרכי האסלאם, ולבנות שלטון מלמטה, חוץ מעל אדמה “דאר אל אסלאם” כמו ישראל, שם הם נוקטים בג’יהאד.

אל-קאעידה: תנועה סלאפית שהתחילה באפגניסטן (המוג’הידין) מתמחה בעולם כולו בפעולות טרור נגד כל מי שלא חושב כמותם, בעיקר ארה”ב, אבל גם מדינות מוסלמיות אחרות. מדינה שתקפה מוסלמים כמו ארה”ב הופכת למטרה לתקיפה מועדפת לתקיפה, (עיין מגדל התאומים).

בסוריה ובעיראק, קבוצות שונות משתייכות אליהם, אך לפעמים רבים ביניהם ויורים אחד על השני. הם לא שולטים בפועל באף מדינה כרגע. אבל תורמים לאי יציבות בכל מדינה ערבית או מוסלמית כמעט.

דאע”ש: השחקן החדש המפורסם והמאיים ביותר. בהתחלה במימון אמריקאי ואימון טורקי, דאע”ש הצליח למשוך אליו כוחות ומשאבים רבים מכל העולם. הוא חותר להקמת מדינה אסלאמית אחת בכל העולם. נכון לעכשיו, רוב סוריה ועיראק בידיים שלהם. הוא נחשב לגורם הקיצוני ביותר (הכל יחסי!) בזה שהוא מחשיב כ”כופר” כל מי שלא נמצא בדיוק בזרם שלו, היינו שאר העולם. יש להדגיש את המשיכה העצומה שברעיון חידוש הח’ליפות לאחר האסון של הפלתה ע”י אתאטרוק ב- 1924, אירוע הנחשב לאסון הגדול ביותר לאסלאם. שם הפרידו בין הדת מהמדינה, ונוצרה לראשונה, מדינה מוסלמית לא דתית. ע”פ הדגם הזה, נבנו בהמשך רוב מדינות האסלאם בעולם.

ישראל והמורדים הסורים

בגבול הצפוני של ישראל, נמצא ארגון המורדים “ג’באת אל נוסרא”, המשתייך לאל-קאעידא. הוא הפך להיות הסיוט הגדול ביותר של חיזבאללה וצבא אסאד, ואולי לא במקרה, ישראל מרפאה את כל הפצועים שמבאים אליה בגבול, לארגון חלקם מאותו ארגון ע”פ פרסומים זרים. “ג’באת אל נוסרא” מצליח לייצר פיגועי איכות בעומק שטח חיזבאללה, כנראה בעזרת מעצמה שמסייעת לו בתחום המודיעיני. ישראל או ארה”ב (הרי הם עבדו יחד עם ה-CIA בתחילת מלחמת האזרחים נגד אסד, לפני שאובמה החליף שוב בעל ברית אזורי). הם גורמים כל כך הרבה נזקים למשטר, שאיראן החליטה לשגר כוחות עילית בקרב נגדם, ממש בגבול ישראל-סוריה. אומנם נכון לעכשיו, גם החיילים האיראנים נופלים שם כמו זבובים.

רק כאוס והרס באופק

יש עדיין הרבה שדות נפט, הרבה נשק, והרבה אינטרסים במזרח התיכון. ולמרות שהמערב לא יודע להסביר את זה לגמרי, דאע”ש שנלחם כיום נגד רוסיה, ארה”ב ,אירופה, איראן וסוריה, מצליח לנצח בכמעט כל הקרבות. אומרים שזה בזכות הניסיון הרב והמוטיבציה הגבוהה של לוחמיו. הם גם זורעים פחד בכל מקום, לאחר שהם הורגים ללא הבחנה כל מי שנמצא בדרכם. ההרג

והחורבן לא ממש מפריעות לארה”ב ורוסיה, עבורם זה משתלם כלכלית ודיפלומטית. לכן הם לא רואים סיבה להנמיך את התערבותם או את הלהבות באזור.

האם כל זה טוב לישראל?

שאלתי כמה מומחי נשק בנושא. ישראל אינה מרוצה מכמות ואיכות הנשקים שמגיעים לאזור שלנו. כל המשטרים הפכו ללא יציבים, וגורמי טרור מצטיידים בנשק איכותי, שמסוגל לפגוע בקלות בישראל. אין לשכוח גם כן, שלמרות השנאה ההדדית, כולם רואים בישראל את האויב המשותף שמולם הם יתעמתו בקרב האחרון בסוף הימים ע”פ אמונתם.

אם כל זה, ברור שישראל הפכה להיות עבור השכנים, מטרה משנית להשמדה. אך הדבר היותר החיובי, הוא שיותר ויותר אנשים בארץ ובעולם, מבינים איזה שכנים יש לנו, וכמה יהיה התאבדותי להוסיף עוד מדינת פת”ח-חמאס בלב ישראל.