אובמה – חתן פרס נובל לשלום

ב”ה

פרס נובל מהווה פרס למפעל חיים. קשה למצוא חתן פרס נובל שהוא צעיר מבן 50 שנה, שלא הקדיש לפחות 20 שנה למחקרו, כתיבתו או מאבקו. אלפרד נובל מייסד הפרס, ייעד את הפרס לשלום במילים אלו: “לאיש אשר עשה הכי הרבה, או את העבודה היותר טובה, למען האחווה בין העמים, צמצום הכוחות הצבאים בעולם, וכינוס ויצירת ועידות שלום”.

אכן, כל העולם עמד המום, מול בחירת אובמה לחתן פרס נובל לשלום, אחרי פחות משנה שהוא נבחר כנשיא.

לך וולנסה, פרס הנובל לשלום לשעבר, גם הוא שמע על הזוכה הוא אמר: “מי? מה? כל כך מהר? עדיין לא היתה פה תרומה ממשית לשלום, הוא מציע דברים, הוא מתכנן דברים, אבל עדיין לא נעשה כלום“.

מה מיוחד בנשיא ארה”ב? הרי לא על הספרים, לא על מפעלי צדקה ולא על תוכנית הבריאות שלו, הוא זכה בפרס, אלא על “מאמציו לקרב בני אדם”. המאמץ הניכר הוא באמת התקרבות של ארצו לעולם הערבי. אותו עולם ערבי שרק שואף לכבוש את העולם תחת דגלו, ופועל גם רבות למען זה.

אובמה מתרפס מול אותו עולם הערבי, ומפעיל יד של ברזל נגד ישראל (המסרבת להיכנע דיה, גם היא). זה נקרא שלום, בעיני השמאל העולמי. בעיניהם, עדיף להינכנע מול הרוע מלהילחם נגדו.

למעשה אובמה הוא נשיא ארה”ב הראשון בהסטוריה שפעל בצורה כה גלויה נגד ישראל. הראשון שמשתחווה (פיזית!) למלך סעודיה, הראשון שניסה כ”כ לקרב את ארצו לעולם הערבי.

התלמוד כבר מעיד שמי שנלחם נגד ישראל עולה לגדולה, אלא שהוא נופל אח”כ. לא חשבנו שאובמה יכול לקבל עוד גדולה.

לפני אובמה, ארה”ב הייתה המדינה האחרונה הנלחמת בעד העולם החופשי. אחרי נאום נתניהו באו”ם כתבו ב– Washington Times, שהתפקיד הזה עבר לישראל. ארה”ב ברשות אובמה רוצה להפסיק להילחם ולהתחיל בהידברות, כאילו אותם משטרים ערבים מבינים את השפה הדיפלומטית.

קשה לדמיין איך העולם יראה אחרי אובמה, אחרי שכל העריצויות הערביות יקבלו נשק גרעיני, אחרי שכל המדינות שלהם תשגשגנה בזכותו בכל החזיתות. והשאלה הגדולה: מתי כבר נגיע לעולם שאחרי אובמה?