אוסף טעויות של אנשי ימין – לשירות הציבור

אחרי שקיימתי כמה שיחות עם חברים לאומיים אידיאליסטיים. הבנתי שהבנת המציאות הבינלאומית בציבור הלאומי מעוררת דאגה רבה יותר מההתקדמות במו”מ עם הפלסטינאים. לכן מניתי כאן רשימה של מה שנראה בעיני כטעויות חמורות, והתשובות עליהן.

טעות #1: הכנסת תחליט על הקמה של המדינה הפלסטינאית ועל גבולותיה:

אין לכנסת מה להגיד שם. זה ייקבע אך ורק במועצת הביטחון של האו”ם, ברוב רגיל. הרי מדובר בשלב האחרון של המהלך של ההקמה. גם שם ייקבעו הגבולות.

טעות #2: זה לא יעבור באו”ם:

יש 15 חברים. מתוכם 5 עם זכות ווטו (ארה”ב, סין, רוסיה, צרפת, אנגליה). ו-10 מתחלפים. אזרבייג’אן, גואטמלה, מרוקו, פקיסטאן, טוגו, אוסטרליה, ארגנטינה, אוסטרליה, דרום קוריאה, לוקסמבורג, רוואנדה. 5 הראשונים יוחלפו בסוף השנה. בכל קונפיגורציה אפשרית, רק וטו של אחת המעצמות יכול לעצור את זה. וכולן תומכות נלהבות של הרעיון, חוץ מארה”ב שמעוניינת כל הזמן לשפר את קשריה עם העולם הערבי.

טעות #3: ארה”ב תמיד תצביע נגד

כשכל העולם מצביע בעד נושא מסוים (בסבב הראשון באסיפה הכללית היו 138 נגד 9). ארה”ב משלמת מחיר דיפלומטי אמיתי עבור הטלת הווטו שלה. היא מצטיירת בעולם כמתנגדת לצדק המקובל בעולם כולו. אובמה כבר התבטא שהוא מתכוון להצביע בעד בפעם הבאה. לכן המו”מ קצוב בזמן, בסוף הזמן, הפלסטינאים ילכו לאו”ם, וארה”ב מאיימת על ישראל להצביע בעד, הפעם!

טעות #4: הקונגרס לא ייתן לזה לעבור:

אין לקונגרס שום יכולת חוקית או חוקתית כנגד הצבעה באו”ם. זו אך ורק החלטה של נשיא ארה”ב. הוא והסנאט עוסקים אך ורק בנושאי חוקים ותקציבים. לא במדיניות חוץ.

טעות #5: אין שום הבדל אם יש להם או אין להם מדינה:

כיום, אין לפלסטינאים יכולת כ”כ להעביר תלונות על קיום ההתנחלויות על אדמתם, כי הם לא יכולים להגיש את התלונה בעצמם בקלות, וגם הם עלולים להפסיד, מאחר ובגלל החוק הבינלאומי, שטח זה לא היה חלק של שום מדינה ריבונית עד היום אלא מדינת ישראל הקדומה. הטיעון הזה מתחלף לגמרי

טעות #6: הפלסטינאים לעולם לא יסכימו לוותר על חיפה ויפו. ולהכריז על סוף הסכסוך:

גם אני בניתי על זה, אבל אבו מאזן אמר השבוע שההסכם הזה יהיה סופי לגמרי, ושלא יהיו אחרי זה עוד תביעות פלסטינאיות. הוא יכול להגיד, להתחייב, לחתום. כולם יודעים כמה זה מחייב אנשים בצד הזה של המפה.

טעות#7: נתניהו זהה לשמאל הישראלי:

נתניהו, אולי לא ימני כמונו, אך הוא אינו חולם על בלונים וחיבוקים מהגויים כמו שהשמאל הישראלי עושה. זה לא ימנע ממנו להיכנע ולהסכים גם מרצון למסור חבלי מולדת. הוא לא מאמין בשלום, רק בכלכלה. מנהיגי העולם אומרים שהוא כל הזמן משקר להם (סרקוזי, אובמה). האסטרטגיה שלו הייתה תמיד “להרוויח זמן”, רק שהיא מתבררת כסופנית בימים האלו.

טעות #8: ‘או”ם שמום’, כמו שאמר בן גוריון:

האו”ם בתקופת בן גוריון היה ארגון צעיר וחסר שיניים. הוא לא יזם שום מלחמה, או סנקציות רלוונטיות. הוא לא שפט אנשים ומדינות. הוא רק דיבר. אז גם העולם לא התייחס אליו בכלל. היום, הוא טפס חשיבות רבה מאוד בעולם.

טעות #9: אין הבדל בין הקמת מדינה או אי הקמת מדינה. מה שמשנה זה מה שישראל תעשה בשטח:

כל אזרח ישראלי או חייל צה”ל אינו יכול להיכנס ועאכו”כ להתגורר בשטח של פלסטין החדשה ללא אישור של המדינה הריבונית. כל סכסוך בין שכנים, כל פרובוקציה, כל כביש, כל תנועה, מחייבים אישור המדינה החדשה. ובמידה וישראל לא תיענה תוגשו אלפי תלונות באו”ם שיגררו אותם די מהר להחלטות לא נעימות (או יותר) נגד ישראל.

טעות# 10 צה”ל ינצח אותם ויגמור עניין.

די סביר שתפרוץ מלחמת עצמאות של פלסטין מיד אחרי הקמתה. הרי בכל מהלך הם מחקים  את מדינת ישראל. גם אם ברור שצה”ל יוכל להיכנס. הוא לא יוכל להישאר הרבה, כפי שהוא לא נשאר הרבה בלבנון אלא נסוג מהר. כמו כן המדינה הצעירה שזכתה בתמיכה הרחבה ביותר בהיסטוריה של האו”ם, תקבל די בקלות עזרה מהעולם “לשמור על ריבונותה מהתוקפנות הישראלית”. מדינות רבות ישמחו לחתום חוזי נשק “להגנת” המדינה הצעירה. העולם כולו יגנה את השימוש המופרז בכוח וכו’…

טעות #11: אנחנו ננצח בכל משאל עם או בכנסת:

זה לא ישנה כל כך, האמת. כי ההחלטה האמיתית נמצאת במועצת הביטחון (ראה טעות #1!)

אפשר לייצר עשרות תרחישים שבהם 70% מהעם והכנסת יצביעו בעד גירוש המוני. אפשר שהאמריקאים יתחייבו לשלם פיצויים אם נסכים מרצון או שהישראלים יצטרכו לשלם מהכיס שלהם (8000 -20000 ₪ לכל משפחה!). אפשר שבית הדין הבינלאומי ייתן ארכה של חצי שנה לגרש בעצמנו את היהודים או שנצטרך לשלם קנס של כמה מיליוני ₪ ביום על כל איחור, ועוד.

טעות #12: לגויים לא יהיה אומץ לבוא להקריב חיילים נגד חיילי צה”ל:

סביר. אך לא צריך חיילים. מספיק לספק נשק מתקדם כפי שנהוג היום, ולקרב לחופי ת”א כמה ספינות מלחמה. גם אני הייתי נכנע מול נושאת מטוסים רוסית.

טעות #13: יש עוד מדינות תחת כיבוש מלא בעולם וזה לא מזיז לעולם:

נכון, סהרה תחת כיבוש מלא של מרוקו. וזה לא מזיז לאף אחד (כמה החלטות ללא שיניים). אך מה שקשור לישראל מעניין את העולם כולו. במיוחד מה שהוא נגד ישראל. וברור לגמרי שכל העולם יתגייס כדי להוריד אותנו מהעץ הזה. (כנגד מדינת ישראל  יש יותר החלטות מכל יבשת בעולם ביחד!).

טעות #14: תראה מה קורה בסוריה ולא קורה כלום:

נכון, גם ברוואנדה נטבחו כמיליון אנשים והעולם לא זז. אבל בישראל, ילד בן חמש שמעוכב ע”י חיילים תופס כותרות בינלאומיות יותר מאלפי הרוגים בסוריה. לכן סביר שכל העולם יתגייס נגד ישראל, וחלק גדול ממנו רק מחכה לזה. (דרך אגב זה השלב הסופי של תורת השלבים של עראפת – לבנאם את הסכסוך).

טעות #15: נתניהו צריך להבין שיש לו הרבה מה להפסיד:

לא בטוח שזה נכון, כי שרון היה גם מנצח בסקרים אחרי ההתנתקות. אלא שנתניהו לא יכול להיות ראש ממשלה שוב על פי החוק בסוף המנדט הזה. כמו אובמה. לכן לא בטוח שיש לו כל כך הרבה מה להפסיד…

טעות #16 נתניהו לא מתכוון להקים מדינה פלסטינית.

הוא כן מתכוון. אם הוא יצליח לקבל ערבויות ביטחון, אין לו בעיות להפקיר 300-400 אלף יהודים שם, ואת השאר לגרש. ארץ ישראל אינו ערך מרכזי בתפיסה שלו. רק בטחון. ושם, הוא בונה הרבה מאוד על ארה”ב.

מה כן? שני האויבים האמיתים: הבורות מול העובדות בארץ ובעולם, וג’ון קרי:

כל העולם לא יודע עובדות פשוטות שהיו משנות חלק מדעתם בקלות, ומורידות את תחושת הצדק העולמי מול הקמת מדינה פלסטינאית.

ג’ון קרי החליט להתמסר לגמרי על “אם הסכסוכים בעולם”. אומרים בארה”ב שהוא עושה את זה מעל רצון אובמה אפילו. פרשנים בכירים בעולם כבר אמרו שמטרתו להגיע להסכם כפוי ולזכות לפרס נובל.

אם כן, מה שנותר לעשות זה לתקוף אותו אישית על האונס שהוא מבצע כרגע על מדינה שלמה, נגד רצון עמו והדמוקרטיה שלו. ולהצהיר בקול רם: קרי נוהג מתוך אינטרסים הזרים לטובתה של מדינת ישראל, הידידה הגדולה והיציבה היחידה שנותרה לארה”ב באזור.