איך השמאל עשוי לנצח בבחירות הבאות

הכנסת - אומנם ישראלית. אבל ניתנת לכיבוש חלקי ע"י גופים אירופאים

בשמאל הישראלי ובאירופה לא נרדמים בשמירה: עובדים כל הזמן על הניצחון בבחירות הבאות. כרגיל הולכים לעבוד על הבוחר הישראלי. לשם כך קיימות מספר שיטות שהוכיחו את עצמן. לא מדובר על הפיכת הכנסת לרוב יהודי לצד השמאלי של קדימה, אלא בשימוש בתרגילים שונים כדי לייצר כנסת שמתנע בפועל כל מהלך לאומי שביכולתו לסכן את עקרונות השמאל. גם אם על הנייר הימין כמובן ינצח.

יצירת מפלגות מרכז:

מפלגות מרכז, כביכול לא פוליטית, כביכול חברתית, עם אריה דרעי או/ו יאיר לפיד תמשוכנה אליהן קולות של יהודים פשוטים בעלי השקפה ימנית, הרוצים לקדם נושאים חברתיים.

1)   איש שמאל מובהק (כגון דרעי, לפיד או דודי צוקר) אך פופולרי שינסה להשכיח את עברו השמאלני יעמוד בראש.

2)   ירימו דגל חברתי כלשהו, גם ירוקים יכולים לנסות.

3)   ישימו ברשימה איש בעל רקע בטחוני ודעות שהוא מציג אותן כבטחוניות (כאילו ימין).

4)   הם יתבטאו בצורה פופוליסטית כמה שאפשר לפני הבחירות (להיות במרכז).

בזכות זה השמאל יכול לזכות בהישגים הבאים:

1)   המפלגות הקטנות האלו ישבו ב”מרכז” עם עד 15-20 חכ”ים.

2)   הם תמיד יצביעו שמאלה בכל הצבעה גורלית.

הסיקול הממוקד של ש”ס:

חוץ מהשנאה של התקשורת לש”ס שתנסה להוריד ממנה קולות, השמאל והאירופאים מנסים כבר כמה שנים לכרסם את האידיאולוגיה הימנית הרווחת ברוב אנשי ש”ס.

1)   אמנת ג’נבה ארגנה סמינר משותף בינם לפלסטינאים . גם ראש עיריית בית שמש השתתף. הרבה מהם הודו שהם שינו את דעתם אחרי המפגש.

2)   הזמינו את כל הנהגת ש”ס למספר אירועים שמאלנים כמו היום במרכז רבין, שם יכלו לקבל עוד שיעור בפוליטיקה שמאלנית במסווה של ממלכתיות.

3)   הרב אמסלם, שקיבל ליווי ויעוץ צמוד מאריה דרעי (למרות דעותיהם הפוליטיות השונות) לא הבין, איך הוא גם מסייע לו בסופו של דבר.

קדימה כמפלגת מרכז:

קשה למצוא כל הבדל במצע של “קדימה” וזו של “העבודה” או של “עצמאות”, אך הצליחו לייצר את קדימה כמפלגת “מרכז”, גם אם בתוכה יש רק חבר כנסת אחד שהוא מהמרכז. לפני הבחירות, ישמיעו קולות מימין ומשמאל מתוך קדימה כדי לחזק את התדמית שלה.

הסרוגים למיניהם:

כשיש לבחור בין הקודש והאחווה. הסרוגים תמיד בוחרים באחווה. הדבר הזה מייצר להם דמות של אנשים ערכיים אבל שקל לעשות עליהם מניפולציה. פשוט יש להשתמש בממלכתיות שלהם נגד עצמם. כך עשו בהכנה המנטאלית נגד החיילים הדתיים שגירשו את אחיהם המתיישבים בבכי אך בנחישות, ולא שמענו על סירוב פקודה כמעט. המפד”ל והבית היהודי מעולם לא הפריעו לממשלת ימין או שמאל להשיג את מטרותיה. לכן אין לשמאל לחשוש מהם כלל.

ישראל ביתנו יושבת בשקט.

ישראל ביתנו תמשיך להיראות מפלגת ימין רדיקלית בזכות אמירות בוטות של ליברמן. הוא ליברמן מצידו ימשיך  להיות מוחזק ע”י כתב אישום על הראש (הגשתו נדחתה 5 פעמים בעבר!), כדי שבמעשים, הוא ומפלגתו (שר המשטרה, שר המפשטים) ימשיכו לשחק עם אהוד ברק נגד המתיישבים וההתיישבות. בפועל, בדו”ח של מטות ערים התגלה שבממוצע חברי ישראל ביתנו מצביעים פי 2.5 פחות ימינה מחבריהם מהליכוד, למרות שבתודעה הם נחשבים לימניים יותר, גם שם השמאל מצליח בתוכניתו.

כמו כן, גם ליברמן וגם סגנו החליטו לא לנסות לעשות שום מאמץ כדי להפריע להקמת מדינה פלסטינית. הדבר מזכיר לנו את אריק שרון שאחרי שנתפס על שחיתות, החל לנוע שמאלה חזק, לרצות את אנשי השמאל שבאליטות.

נתניהו יטפל בליכוד כדי לנטרל משם את הימין:

השבוע שמעתי תלמיד מובהק של שמעון פרס שהשתתף בעצמו שיחות רבות עם הפלסטינים, משבח את נתניהו בכל התחומים. איך הוא מוביל לדברים הנכונים בכל הנושאים. הכוח של נתניהו, נמצא בזה שהוא הצליח לשתק את כל הימין וכל ההתנגדות בעיקר במפלגתו. שזה הדבר היותר חשוב בעיניו. הוא מדבר כמו איש קדימה מובהק, סותר את כל מצע מפלגתו, ואיש אינו עוצר בעדו. בזה הוא עבר את שרון. אך כשהוא יגיע למעשים, יכול להיות שהוא יצטרך לעזוב את מפלגתו. נתניהו בבחירות הבאות בתוך הליכוד, יוכל כמו בעבר להשתמש בכל מיני תרגילים כולל בחירות ממוחשבות שאיש לא יודע באמת מה קרה שם. ברור שהוא יעשה הכל כדי למנוע התקדמות של אנשי ימין מתוך המפלגה. ברור שאלו שנחשבו לימניים שם, כגון בגין, סער, ריבלין, ואפילו ארדן יספגו מכה קשה, אם התהליך יהיה באמת דמוקרטי.

בסופו של דבר, לא ראיתי בימין מי שחושב כמה שנים קדימה, ומנסה לזרוע את אמונתו בכל האפיקים מנסה גם כן, להחליש את המנגנונים הקיימים בצד השני, כפי שרבים עושים בשמאל. כל התרגילים ביחד, מטרתם יצירת קואליציה שבה יעמוד ראש ממשלה (של הליכוד מן הסתם) עם קולות של הימין ויקדם מדיניות של השמאל. גם היום, חייבים להגיד שזה עבד לא רע, בניגוד מוחלט לרצון הבוחר הישראלי.