איראן – האם לתקוף ומתי?
איראן נמצאת בסוף המרוץ שלה לקראת נשק גרעיני. אם זה יקרה, העולם יתעורר עם יחסי כוחות חדשים לטובת האיסלאם. אנחנו נדבר על כל הדרכים המדוברות כדי למנוע מהאנושות בכלל, ומישראל בפרט, את הצרה הזאת. לאחר שנתניהו דחה את הקץ בנושא, נשאר לנו להבין את הנחיצות והדחיפות של המבצע עצמו.
לא לבנות על אישור האו”ם לתקיפה
האו”ם לא הצליח לגבש תגובה צבאית בסוריה, למרות החשיבות הפעוטה שלה יחסית לאיראן. מדינה גדולה ממנה פי 3, עשירה ממנה פי 9, חזקה צבאית פי כמה וכמה. איראן היא יצרנית הנפט והגז השנייה בעולם. היא השותפה העיקרית של סין מבחינה כלכלית אחרי ארה”ב. באו”ם, כולם יראים, תלויים, או אוהבים את איראן. לכן, אין כל סיכוי שסין ורוסיה יאשרו תקיפה נגדה.
לא לבנות על הסנקציות
למרות הסנקציות הרבות שהמערב מנסה להטיל על איראן, קיימים בכלכלה המודרנית מספיק דרכים כדי לעקוף אותן. למעשה ההשפעה שלהם ניכרת בשטח, אך במידה פעוטה יחסית. סין ומדינות אחרות נחלצו לעזרתה, ויש מספיק קונים לנפט ולגז האיראני. אם המערב סבר שהם יגרמו לעם באיראן להיות רעב, לצאת לרחובות, לבצע מהפכה נגד שלטון האיטולות ולהקים משטר מתון ממנו, אז הוא התבדה. איראן הוכיחה שאין לה שום בעיה לדכא מרד פנימי תוך שימוש בכוח רב ובסיוע החיזבאללה. במשחק הסנקציות המערב יתקפל כנראה, לפני איראן.
לא לבנות על אובמה
אובמה הוא הנשיא שבורח ממלחמות. הוא הוציא את חייליו מאפגניסטן ומעירק. הוא לא רוצה מלחמות. בתפיסה שלו, אמריקה מפסידה שם כסף רב ואינטרסים חיוניים. אובמה חולם על שלום בין האיסלאם והמערב. הוא רוצה לייצר עולם כפי שהוא בעצמו, בעל כבוד גדול לאיסלאם ולערכיו, אבל בבת אחת גם דמוקרט, ומבקש עולם פתוח ללא מלחמות. ההבנה שלו של מזרח התיכון היא מועטה. והוא לא יותר מבין מראשי המודיעין הישראלי שדורשים כבר 20 שנה מראשי הממשלה לרדת מהגולן כי זה יביא שלום, אפילו פחות. יועציו היהודים היו אנשי שמאל קיצוניים כגון רם עמנואל, שחושבים שישראל אשמה בכל המלחמות שלה. אובמה מפחד מאיראן, גם משנאת העולם הערבי כלפי ארה”ב, אם הוא יפתח במלחמה נגדה. הוא סבור שארה”ב תוכל לחיות לצד איראן גרעינית. אם אובמה ייבחר שוב, הוא יעשה הכל כדי להחליש את ישראל. איראן גרעינית היא בהחלט דרך לכך.
לא לבנות אפילו על רומני
ללא ספק המתמודד הרפובליקני לנשיאות ארה”ב, קרוב הרבה יותר לישראל מיריבו. אך אם הוא ייבחר, איראן לא תעמוד בראש מעייניו, אלא ההתמודדות מול ההאטה הכלכלית העולמית של 2013. במדינה שלו, כל התקשורת (חוץ מ- FOX) מגויסת נגדו ונגד מלחמות נוספות. אי אפשר לבנות על תקיפה אמריקאית שם, עקב ההסתבכות האזורית שזה עלול לגרום, ומחיר הנפט הרגיש כ”כ לכלכלת ארה”ב. המקסימום שאפשר לבנות עליו הוא שהוא לא יאסור על ישראל לעשות את זה לבד.
ה”ערס” של השכונה.
בחודשים האחרונים, כמעט לא עובר יום בלי שאנשי השלטון באיראן “ממליצים” לישראל לא לתקוף.
אני גדלתי בשכונה מלאה “ערסים”. למדתי שהערס ש מאיים כל יום עליך, הוא לעשה משקשק מפחד, וסובל מחסר בטחון עצמי. מדינה שיודעת את כוחה אינה זקוקה להזהיר את אויביה יותר מפעם אחת או שתיים. ומי משננן על הזהרותיו בכל יום, מזכיר ילד שמבקש צומת לב, או מפחד דווקא. לכן אפשר להגיד בוודאות שהמדינה שהכי לא מעוניינת בתקיפה היום, היא איראן. בעוד שנה לא בטוח.
איראן זקוקה לעוד לזמן.
כל יום מנהיגי איראן יוצאים בהצהרות כוחניות. היא עושה הכל כדי להרוויח זמן. היא מתאמנת, משכללת את קווי ההגנה שלה, משפרת את יכולת הטילים שלה. לא יהיה לישראל הפעם גורם ההפתעה, לאחר שהמראת 200 מטוסי חיל האוויר ידווחו מיד על ידי כל כלי התקשורת, ולצבא האיראני יהיו כמה שעות להכין את קבלת הפנים שהם מתאמנים אליה כבר שנים. איראן זקוקה לעוד אורניום מועשר. לא מספיק לה פצצה אחת. היא צריכה כמה. היא זקוקה לעוד נשקים מתקדמים שהיא מנסה לרכוש מכל מקום, ולעוד ניסויי טילים בליסטיים, לעוד תמרונים צבאים. היא גם זקוקה לחיילי החיזבאללה, והם כרגע עסוקים בדיכוי המרד בסוריה. היא יודעת שכרגע, הזמן פועל לטובתה. גם בישראל יודעים את זה. גם בעולם, אך לא בטוח שזה מפריע להם כל כך, כל עוד ישראל מעומדת ראשונה לפצצה.
כולם יברכו על התקיפה לאחר המעשה
אם איראן תושפל ותובס, כל העולם המוסלמי שמרים ראש כעת, יבין שהוא לא מלך העולם. למרות שכל העולם יזעק נגד ישראל, כולם יברכו אותה. אפילו מדינות המפרץ השכנות (ובראשן סעודיה), יחד עם אירופה וארה”ב של אובמה, כולם ישמחו לראות את איראן ללא גרעין. כמובן העולם לא יאהב לראות את ישראל יותר מדי מנצחת, והוא יעשה הכל כדי לצמצמם את התבוסה של איראן, החיזבאללה ושאר השחקנים שישתתפו במערכה. אבל אין לחשוש מתגובת העולם. סה”כ, אין דבר צודק יותר ממלחמה צודקת.
מאמר מעולה, מנתח יפה את מאזן הכוחות והאסטרטגיה הגלובאלי מול איראן ומצביע על הזמן היאות לתקיפה והוא עתה. כשאני בא להעריך מאמר כזה, אני שואל את עצמי מה יודע מחבר המאמר על נושאים צבאיים מהותיים הנוגעים לאיראן, באיזה מידה איראן כבר החביאה את המצבור המתגרען שלה במנהרות מתחת להרים נישאים חסינים לכל התקפה אווירית, אפילו גרעינית כנגדם? באיזה מידה צה”ל ארוך למלחמה ארוכה בתוך אימפריה ששטחה כמה מאות פעמים משטח מדינת ישראל? איך יגיבו אויבינו מסביב אם ישראל לא תצליח בזמן קצוב מאוד להשיג יעדיה ועם זאת תותקף במתקפת טילים שלהם העורף שלנו כלל אינו מוכן – זרקו את נשק ההגנה האולטימטיבי, תותח הלייזר הנאוטילוס, הסקייגארד והLBL המיירט במהירות האור והפקירו העורף והתשתיות בישראל. במילים אחרות, אני מחוסר מידע זמין אינני יודע מה סיכויי הצלחת התקיפה, אינני גם בוטח בקברניטי הביטחון הנוכחיים, לא בברק, לא בביבי, לא ברמטכ”ל הנוכחי. לכן למרות הנקודות החשובות מאוד שהמאמר מלא, התשובה לסוגיה אינה יכולה להינתן באופן מהותי מחוסר מידע מודיעיני בידי או ברשות הכותב.
דברי לעיל בהנחה שהכותב אינו חשוף לכלל המידע והערכה הטקטיים והאסטרטגים הרלוונטים לתקיפה, הן לגבי הצד הישראלי הן לגבי הצד האיראני. אך במידה ובעלי המאמר דווקא כן חשופים למידע מקיף כזה – וראיתי שאפילו קברניטי הביטחון לוקים בעיוורון מודיעיני ברגעים קריטיים מסיבות רבות – תוקף המאמר גדל פלאים. אשמח לשמוע את תגובתך/כם, אולי אפשרית כאן הסערת מוחות הדדית.
תודה על התגובה המנומקת.
כמו כן אני כותב בתוך המאמר שראשי הצבא של ארה”ב סבורים שאנחנו מסוגלים לעשות את זה.
אני חושב שהוא מעריך אותנו לא רע רק שאנחנו עוד יותר טובים ממה שהוא חושב.
כמו כן ע”פ כל מי שנמצא בפנים שאני מכיר, הדבר אפשרי מבחינה צבאית…