בילעין, נעלין…: ההצלחה והתרופה

טעות לחשוב שאי אפשר לנצח אותם בגלל שהעולם והשמאל איתם.

כל שבוע, מתקיימות מספר הפגנות של השמאל במקומות שונים ביו”ש. הן מצליחות די טוב להשיג את מטרתן, ברמה הלאומית והבינלאומית. כדרכם, ובזכות המימון האדיב מחו”ל, הם יצרו דפוסי פעולה יעילים.

דפוס פעולה:

הכל התחיל בבילעין. לשם מגיעים יחד, ישראלים אנרכיסטים עם קומץ ערבים, וגויים מהשמאל העולמי שהגיעו במיוחד לארץ למשימה הזאת. אוטובוסים מסיעים אותם למקום, בשעה קבועה פעם בשבוע ביום שישי. רשמית הם באים למחות נגד גדר ההפרדה שלטענתם גורמם לגזל חלק מ”אדמות הכפר”. הם מגיעים מצוידים היטב עם מצלמת וידאו אחת לכל מפגין כמעט, ומתחילים את ההפגנה שלהם.לפני הגעתם הם תודרכו איש איש בלשונו, ע”מ לדעת בדיוק מה הן פקודות הצבא, המשטרה, מג”ב, ומה הם צריכים להשיג בהפגנה, במה הם מסתכנים ואיך יגנו עליהם.

רעולי פנים זורקים אבנים ובקבוקי תבערה על חיילי צה”ל (שלא ממש מגיבים – מצלמות…) הם קורעים גדרות ומשחיתים רכוש, עוקרים כרמים, שורפים שדות. מטרתם היא להביא לחיכוך עם צה”ל ולפגוע במתנחלים. כל חיכוך, מעצר, גרירה, מכות הוא בד”כ נצחון תקשורתי. בכל עימות “מוצלח” מגיעים כל הסרטים ביחד לעורכי “בצלם” ותוך מספר שעות אפשר למצוא ב-youtube סרט ערוך היטב שבו מראים בצורה ברורה את האלימות הישראלית נגד המפגינים השקטים מהשמאל. הסרט בנוי מקטעים שונים של הצלמים שהיו במקום.

הישראלים מופיעים שם ללא מסכות בד”כ כי הם משמשים כ”מגן אנושי” לאחיהם הפלסטינאים: ידוע שצה”ל יצמצם מאוד את עוצמת תגובתו כדי לא לפגוע באזרחים שלו או באזרחים זרים.

כל ההפגנות האלו גם דורשות התעסקות רבה של צה”ל בחיילים, במיגון, בעו”ד ועוד. אי אפשר להגיד שהצבא לא מוטרד מהם. המשימה היא קשה מאוד לכל חייל ומפקד מאחר שאסור לו כמעט לעשות כלום חוץ מלחטוף אבנים.

הנצחון המשפטי ושכפול המאבק:

אחרי מאבק ארוך שבו הצליחו אנשי השמאל הקיצוני לקיים הפגנות אלימות כל שבוע, ולמשוך את תשומת הלב הישראלית לשם, הם ניצחו בבג”צ נגד המדינה (מפתיע?), ובג”צ חייב את הצבא לשנות את תוואי הגדר, וכן, הדבר גרם לביטול הקמת שכונות חדשות של מודיעין עילית. השמאל הצליח להכפיל את פעילותו והוסיף מוקדים נוספים של הפגנות מול חלמיש, בית אל, נעלין, חברון, ועוד. שם, הם מנסים להתקרב לבתים יהודים, החיילים לא יכולים שלא להגיב, ואז מתקבל האפקט הרצוי.

פתרונות שלא מממשים:

–   מאבק כספי: כרגיל הקרן החדשה לישראל מממנת את הארגונים והעמותות שאחראים לפעילויות האלו. אפשר לחקור את העמותות האלו בזכוכית מגדלת, כי מכיון שהם פועלים גם עם המגזר הערבי הפלסטינאי, בטוח שניתן למצוא כסף שחור. זהו תפקידה של המשטרה – החלטה מסווגת ברמה של שר.

–   מאבק משפטי בעמותות: מאחר ואפשר להוכיח שהעמותות (חלקן לפחות) מעודדות אלימות, גזענות ועוד, אפשר לגרום להן תסבוכות משפטיות. ההחלטה תבוא מצד  הפרקליטות מיד אחרי שהיא תסמן אותם “כאויבים” בדיוק כפי שהיא “מחפשת” כל מתנחל, רב, ועוד.

–   מאבק בכנסת: ניתן לחוקק חוקים נגד אנרכיסטים. יצטרכו להיזהר מגישי החוק שהצבא של אהוד ברק לא ישתמש בהם נגד היהודים. מעשית, ניתן לסייע למערכת המשפטית והצבאית ע”י חקיקה מתאימה. אפשר גם לחוקק חוק של גירוש לצמיתות (או ל-15 שנה) של אזרח זר שהורשע בפעילות אלימה נגד צה”ל.

–   מאבק נגד מפגינים מקצועיים מחו”ל: חלק גדול מהמפגינים מוכרים ע”י המשטרות המקומיות בעולם בשל השתתפותם בכל מיני הפגנות אלימות. גם התמונות שלהם נמצאות באינטרנט, באתרים שלהם. יש להכין מאגר מידע מדויק כמה שאפשר ולעקוב אחריהם. ניתן להזהיר אותם בכתב בשעת הכניסה לארץ, ולהסביר להם שהם צפויים לקנס כספי גדול ולגירוש מיידי על חשבונם אם הם יפרו את החוקים של מדינת ישראל. זהו תפקידם של צוות מהפרקליטות, המשטרה, משרד המשפטים והמוסד אולי.

–   מאבק במשתתפים עצמם: איסוף מידע על כל המשתתפים ופרסומם: המשטרה לא חייבת לפרסם בעצמה את השמות של המשתתפים. מספיק להוציא מאגר תמונות איכותי באתר המשטרה, האזרחים יזהו לבדם את האישים שניתן יהיה לייצר קמפיין נגדם. מי שמשתייך לקבוצת האנרכיסטים, עלול לראות פגיעה במקום עבודתו אחרי שהדבר התפרסם. מי רוצה עובד אנרכיסט שזורק אבנים על חיילי צה”ל?

–   שיפוט מהיר: קיים כלי שהמדינה משתתפת בו כלפי כל מי שהיא לא אוהבת (מתנגדי ההתנתקות, מי שניסה לספר על פרשת שחיתות של גבי ברבש שסייע לגרסה הרשמית של רצח רבין). שיפוט רגיל יכול לקחת יותר משנה, והתיק ייסגר לרוב מחוסר עניין לציבור. אפשר לייצר הרתעה יעילה דרך השימוש בכלי הזה.

–   מניעת קיום ההפגנות: לצבא יש כלי פשוט שהוא משתשמש ללא היסוס נגד המתנחלים: “שטח צבאי סגור”. ע”פ החוק, אסור לכל אזרח להימצא בשטח הזה אחרי שהוכרז, ואפשר לעצור מי שעדיין נמצא שם. לקח 4 שנים של הפגנות השמאל בבילעין כדי להפעיל את הכלי הזה שם והוא לא משמש במוקדים אחרים. הצבא מפחד מהשמאלנים, מהעיתונות, ונזהר מאוד מלבצע מעצרים נרחבים בשטח. אחרי שמפגין נעצר, נלקחות טביעות האצבע שלו, יש לו רישום פלילי, הוא צפוי לקנס כספי ואף למעצר במקרה של הישנות המקרים.

כפי שתארנו, לא חסרים אמצעים כדי לבלום את ההפגנות האלו. אבל השר לבטחון פנים, שר המשפטים, שר הביטחון, הפרקליטות, בית המשפט העליון, ואפילו ראש הממשלה לא ממש החליטו לסמן אותם כאויבים כרגע. סביר שבניגוד לעם ישראל, הם בחרו להם אויבים אחרים, שגרים דווקא בקרבת מקום.