האם נפילת ארה”ב התחילה בדטרויט?

השנה, ארה”ב סיימה שנה מצוינת במישור הפיננסי, אך חוששים לבועה, כי כל הממדים האחרים של הכלכלה דווקא, מדברים על נסיגה חזקה. ננסה לסכם את הדברים.

כזכור, בית המשפט הפדראלי את השימוש של “פרק 9” לעיר דטרויט הגדולה שבמדינת מישיגאן בארה”ב. המשמעות של ההחלטה הזאת היא שעיר גדולה בארה”ב (כמו חברה מסחרית למעשה) מגיעה לפשיטת רגל. רוב הגופים שהיא חייבת להם כסף יצטרכו לוותר על תשלומיהם.

פשיטת הרגל במספרים

לעיר ה-18 בגודלה בארה”ב, (700,000 תושבים), יש חוב של 18.5 מיליארד דולר (למדינת ישראל תקציב שנתי של כ-100 מיליארד דולר לשם השוואה). 47% מהתושבים לא משלמים ארנונה, עשרות אלפי בתים וכבישים נטושים כבר שנים רבות.

האימון: הבסיס של הכלכלה המודרנית

כל הכלכלה המודרנית בנויה על אימון בעתיד. כל פרויקט כלכלי בעולם דורש הלוואות שאמורות להשתלם עבור הלווה (שמוביל פרויקט) והמלווה (משקיע, בנק בדרך כלל).  כל מי שנכנס לזה מאמין שהסבירות להצלחה הינה גבוהה ומשתלמת כלכלית. אם לחברה מסוימת, יש מספיק מזומנים כדי לממן קמפיין כדי להביא עוד 1000 לקוחות חדשים, תמיד משתלם לה לבקש הלוואה כדי להביא עוד 500, ולהחזיר כפליים את ההלוואה. קבלני הבניה מסוגלים להיכנס כל הזמן במינוסים אדירים, הדבר תמיד משתלם כדי לצמוח. כולם בונים על הצמיחה, האימון בעתיד מהווה את המלט של הכלכלה העולמית.

המשמעות של פשיטת הרגל עבור הכלכלה האמריקאית

בכל מדינה מערבית, קיים סקטור ציבורי וסקטור פרטי. הסקטור הציבורי נחשב בכל מקום ליציב יותר. שם מתבצעות העסקות הגדולות ביותר שקבלני ביצוע יכולים לחלום עליהן. התחרות גדולה, והעיריות, הממשל ומשרדי הממשלה מנצלים אותה כדי לקבל את השירותים והמחירים הטובים ביותר עבור האזרחים שלהם. כך בכל העולם המודרני. נפילה בגודל כזה בסקטור הציבורי תהפוך את כל השחקנים לזהירים יותר. הבנקים יקשיחו את תנאיהם למתן הלוואות. הקבלנים ימהרו פחות להיכנס למכרזים של פרויקטים ציבוריים. משבר אימון נוסף פנימי הפעם נוצר בכלכלת ארה”ב. לא רק משכנתאות לאנשים פרטיים הופכות לעסק מסוכן להשקיע בו בארה”ב, אלא גם לעבוד מול עירייה. עסקים ובנקים זהירים, יפגעו ביכולת הצמיחה של הכלכלה האמריקאית כולה.

הגדלת תקרת החוב והעיר דטרויט.

ברמה לאומית, ארה”ב חופרת כל שנה את הבור של עצמה. כל שנה היא מגדילה את המינוס שלה בבנק. אובמה שהגדיל את הוצאות המדינה (Obama care), הצריך את עליית “מסגרת המינוס המותרת” של ארה”ב: “תקרת החוב”. ארה”ב מגדילה את תקרת החוב שלה ועברה את ה-16 אלף (!) מיליארד דולר. יותר חמור: החוב הזה עבר מ-69.7% מהתוצר המקומי הגולמי  ל-103% (לפני ואחרי אובמה!).  לשם השוואה: התקציב הפדראלי של  ארה”ב עומד על 3,800 מיליארד דולר (4 פעמים פחות מהחוב שלה). העולם הכלכלי מסתכל על ארה”ב בעיניים אחרות ממה שהוא היה מסתכל עליה לפני עשור. הכלכלה שלה הפכה לשבירה יותר ואמינה פחות. הורדת דרגת האשראי, הגדלת תקרת החוב, ופשיטת הרגל של העיר דטרויט, מתווספים לתחזית כלכלית שלילית שאיש בעולם אינו רואה לה פתרון מעבר לאופק.

מה עם ישראל?

מדינת ישראל צריכה ללמוד מהסכנות האלו, ולאכוף את תשלום הארנונה במגזרים שלא משלמים אותה בכלל (כגון כלל המגזר הערבי, אך גם כמה עיירות פיתוח). לבקר יותר את השחיתות הציבורית (נרשמה התקדמות, אך עוד הרבה נותר לעשות בנושא העירוני). באופן כללי, מדינת ישראל הינה מדינה “חברתית” יותר מארה”ב אך יחסית לגודל שלה, בריאה יותר כלכלית. כמו כן, המגמה הכללית שלה נותרה “צמיחה”, על ידי כלל הארגונים הכלכלים בעולם.