היאוש מהמערכת אצל הסרוגים

התרגלו אנשי ארץ ישראל לחיות במדינה שהתקשורת הממלכתית שונאת אותם בגלוי, שבית המשפט הינו מגמתי ושמאלני, שהפרקליטות תופרת תיקים ללא סוף לכל אנשיה, שהשוטרים יכולים לעבור על כל החוקי המדינה נגד מפגיניהם, שהם נעצרים ונחקרים ע”י סעיפים בחוק שאף אחד לא עשה בהם שימוש לפניהם (כגון המרדה, השמעת מוזיקה ברמקול ליד כפר ערבי), שמעיפים אותם בגסות ממפלגות השלטון ללא כל קשר לדמוקרטיה.
התרגלו אצל הכתומים, שכל האליטות כולן פועלות (ביעילות רבה, חייבים להודות) נגד מאבקיהם על ציביונה של המדינה. זאת למרות שהם אזרחים נאמנים המשרתים בצבא ומשלמים מיסים.
לכן לא הופתעתי לקרוא (בערוץ 7) על אב שבנו הוכה בכל חלקי גופו ע”י 5 שוטרים, אחרי שכבר נעצר, והוא מסרב להגיש תלונה. הוא טוען שהתייאש מהמערכת. הרי הוא עלול לחכות שנים, ובמקרה הכי טוב אותו שוטר מכה יקבל קנס של 5000 ש”ח.

אורית סטרוק, תושבת חברון, הקימה אגודה לזכויות האזרח ביש”ע, עמותה שעוזרת בין היתר לנפגעי אלימות שוטרים. היא זכתה למספר הצלחות מתוקשרות בעבר. היא אירגנה מסדר זיהוי לשוטרים מכים באינטרנט. והוגשו בזכותה עשרות תלונות נגד שוטרים. אחרי שנים שמענו על כמה מקרים של שוטרים שהורשעו. בכל מקרה, פרסום השם והתמונה של השוטר המכה נערים בכל התקשורת היה לגורם הרתעתי, למרות שתמיד הקנס היה באמת סימלי בלבד ולרוב לא שולם ע”י השוטר עצמו. עד היום אומרת סטרוק שקשה לה להיחלם נגד הפקודות המטורפות שהשוטרים מקבלים (ומבצעים) ללא הגשת תלונה מצד הקורבן. גם שם הראיות חסרות לפעמים, ומספר מצלמות וידאו נוספות היו יכולות להכריע את המהלך.
יש להבין ששוטר שפתוח נגדו תיק במח”ש לא יושן טוב בלילה, גם אם הוא יודע שיושבים שם חברים שלו, ושיעשו הכל כדי לזכות אותו. הרי אם הראיות חזקות מספיק, שופט עלול להרשיעו ולפגוע בקריירה שלו. לכן יש לתלונה נגד השוטר עדיין אפקט הרתעתי.

במקביל הקים ישראל מידד אגודה לזכות הציבור לדעת. הוא מגיש תלונות רבות למשרד התקשרות, נגד הפרות של האתיקה העיתונאית של כתבות. פעמים רבות התלונות מגיעות עד למנכ”ל רשות השידור ואף לשר. קורה לא פעם, שהגורמים נאלצים להתנצל, ובמקרים בודדים אף לשלם מאות אלפי שקלים למי שהם פגעו בו. כך אירע לאילנה דיין שפיברקה סרט שקרי של “הוצאה להורג של ילדה פלסטינאית” שהיא מביאה כביכול תמונות שבהן סר”ן “ר” מוציא להורג ילדה חסרת אונים. בית המשפט קבע (אחרי שנים) שהכל נעשה בזדון, והיא קבלה קנס נמוך יחסית לרייטינג שלה (חצי מיליון שקל). גם כאן, העותרים לא התייאשו, לא מהרעש התקשורתי נגדם, לא מהשליטה השמאלנית של הפרקליטות ושל בית המשפט.

באותה תקופה, ובחשיבה דומה של צעדים קטנים לשלטון, הקימו קבוצת אנשים אידאליסטים, את חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. החשיבה היתה שניתן יהיה ע”י כניסה למפלגת שלטון בצורה דמוקראטית, להשפיע על צעדיה ועל מרכיביה. גם שם, (למרות מה שניראה) כל הכנסת השתנתה בעקבות אותו מהלך. למשל הם חייבו את אנשי הליכוד להמתין 16 חודשים לפני שיורשה להצביע בתוך המפלגה. הדבר מנע קומבינות שרון וביבי שדרכם הם היו רגילים לצרף 100,000 חברים ליום אחד, רק למטרת הבחרותם. דרך המהלך הזה, הדמוקראטיה שבה למפלגת השלטון. הדבר סלל את דרך להשבת השלטון לעם.

בניגוד למקובל, המערכת איננה כל יכולה, למרות היותה מלאה באנשים לא ישרים. אפילו דורית בייניש לא יכולה לעשות כל מה שהיא היתה רוצה לעשות. גם אם במקרים רבים של תלונות דרך המערכת (מח”ש, רשות השידור…), לא קורה שום דבר, האמינות שלהם מתערערת, והדבר משפיע על דעת הקהל. בסופו של דבר זה יאפשר לשר או למנכ”ל הממונה, שקיבלו את תפקידיהם מעם ישראל דרך הכנסת להפעיל את סמכותם לעשות הבדל. כך התחילו לעשות מספר שרי משפטים למשל, גם אם עדיין בזהירות.