המשט לעזה – השאלות וההמשך

מהנשקים הסודיים שממשלת ישראל מציידת בהם את טובי החיילים שלה (ניתן להשיג בחנויות הצעצועים המובחרות. מחיר מקסימלי: 149 ש"ח.)

שאלות קשות על המבצע עם רובה מים.

נשאלות שאלות קשות ע”י אנשי ציבור על חימושם של חיילי השייטת בעת השתלטותה של הספינה הטורקית.

הרבה אוניות “חובלו” בדרך ניסית לפני הגעתם לארץ, אך למרות עיכובים רבים הספינה הטורקית הגיעה בכל זאת לחופי ישראל.

1.       עמדו לממשלת ישראל שבועות רבים כדי להכין את עצמה צבאית ודיפלומטית להגעת הספינה.

2.       היה קל למוסד לדעת את זהותם של רוב הנכנסים לשייט לאחר שהרבה מהם התראיינו לפני היציאה, וכולם הצטלמו. ואני משוכנע שעשו זאת.

3.       גם באינטרנט היה אפשר למצוא לא מעט מידע על הארגונים שמממנים את המשט וקשריהם לחמאס ואף לאל-קאעידא. הדברים גלויים.

4.       אנשי המשט הכינו כלי נשק רבים על סיפון האוניה, דבר שמטוסי ביון ישראלים, והלוויינים, בטח ראו בבירור, הם בטח שמעו על אותם מוסלמים שמתראיינים ומספרים שהם מתכוונים למות מות שאהידים נגד חיילי צה”ל.

5.       הוחלט לשלוח לשם את חיילי השייטת עם רובה צעצוע (paint-ball), במקום נשק אמתי (חוץ מאקדח).

בזמן האירוע:

1.  כבר מלמעלה במסוק היה ברור מה מתכוונים לעשות אותם מחבלים שמחזיקים בקצה השני של החבל עם אותם מוטות ברזל של מטר וחצי.

2.  ממשלת ישראל עיכבה במשך שניות ארוכות את האישור לפתוח באש, למרות התמונות שהיתה מקבלת בשידור חי מהנעשה באוניית הטרור.

3.  הצוות השני לחילוץ (עם כלי נשק אמתיים) נשלח ומנע חטיפת שלושה חיילים שכבר נתפסו.

אחרי האירוע:

1.  הממשלה טענה שהם הופתעו ממה שהיה שם.

2.  שר הפנים רמז שהם ידעו שמחכה להם אלימות.

3.  נשיא המדינה שיבח את החיילים שהעדיפו להיפגע ולא לפגוע (מוסר נוצרי מובהק – הוא דבק בו יותר מ-30 שנה).

מסקנות מתקבשות:

אני לא מוכן להאמין שמה שאזרח פשוט ידע, ממשלת ישראל “הופתעה” על ידו. היא לא היתה מוכנה מול ניסיונות הלינץ’, החטיפה, והרצח של חיילי השייטת. אני גם לא מוכן להאשים את נתניהו וברק בטפשות גמורה.

לכן אני חייב להגיע למסקנה הבאה, שאני באמת לא רוצה להגיע אליה:

1.       ממשלת ישראל בחרה להשתמש בכח כדי לעצור את האוניה.

2.       מדינת ישראל ידעה מה מחכה לחייליה.

3.       ממשלת ישראל שלחה חיילים עם סבירות גבוהה שייפגעו, כדי לנסות לשווק את עצמה בתדמית אלימה פחות. אחרי האלימות המוסלמית הצפויה, ישראל היתה מנסה להראות במצב של הגנה עצמית, כאילו היא מגינה על חייליה.

4.       אפשרות נוספת: ממשלת ישראל התכוננה לחטיפת חיילייה (או גופות) והתכוונה להשתמש בכח כדי לשחררם, ובהזדמנות הזאת, היא היתה גם משתלטת על הספינה.

5.  ממשלת ישראל רצתה לטעון שנהרגו משני הצדדים מתים מיוחדים, לצאת בזכות זה להסברה משופרת.

6.  למרות המכות והדקירות האדירות שהם קבלו, לוחמי השייטת נחלמו כאריות ואף חייל לא מת, רק בנס גדול מאת ה’, לדעתי.

7.  אינני מאמין שכל הממשלה הייתה מעורבת בחישוב הקר הזה, אלא קבוצה מצומצמת שכללה את רה”מ, שר הבטחון, הרמטכ”ל מפקד חיל הים, ואולי עוד שרים מהשביעיה.

תגובת עם ישראל

הרבה שנים לא זכינו לראות את עם ישראל מאוחד מול אויב כמו באירוע הזה. אפילו בעופרת יצוקה, התקשוקת עברה מהר לצד של האויב. הפעם, בכל עיר בישראל, התארגנו הפגנות ספונטניות לתמיכה בחיילי צה”ל. לראשונה, העיזו אפילו ישראלים להפגין נגד שגרירות טורקיה, והמשטרה לא הרביצה ולא עצרה שם אף אחד! גם בעולם יצאו יהודים וגויים להפגין תמיכה בפעולה. פוקס ניוז, היחידה שהיא לא בשירות השמאל האנטישמי פרסמה כל יום סרטוני הסברה לקוחים מדובר צה”ל, וכן ניתוחים והוכחות על הטרור המתוכנן שבמשימת השייט.

כניעת נתניהו

דבר אחד ברור בפוליטיקה הישראלית: כל מקום, כל זמן, כל מהלך, כל אפשרות שנתניהו יכול להיכנע לו, או לא להיכנע, הוא תמיד בוחר להיכנע. (חוץ מכמובן במאבקים הפנימים שלו בליכוד…).

למרות התמיכה שהעם נותן לו, מקיר לקיר. למרות האופוזיציה בכנסת שמגבה אותו. למרות קולות בעולם שהצדק איתנו, למרות סרטים רבים בעולם שדובר צה”ל מוציא ושנצפים ע”י מאות אלפי גולשים. למעשה הסכים נתניהו לפתוח את המצור על עזה. וזה הנצחון היותר גדול של אויבי ישראל ושל ארה”ב.

הסברה כושלת מתוך חולשה.

–    אפשר בקלות להסיר את הטענה העיקרית נגד המצור בעזה: למעשה, לעזה קיים גבול עם מצרים וישראל לא מונעת שום מעבר של סחורה בין מצרים לעזה. אבל ישראל לא רוצה לעשות שום צד שתסבך את מצרים העוינת. ולכן היא מעדיפה לספוג את האש כולו אליה.

–    כל יום קוראים בעולם דברים דומים או חמורים ממה שישראל עושה, אך היא אף פעם לא משתמשת בהם. למשל חוסלו 15 מורדים קומוניסטים ע”י השוטרים הפיליפינים. אין שום תגובה של האו”ם.

–    גם כן, מאות מורדים תימנים נהרגו ע”י חיילים סעודים, ויותר מ-200,000 אנשים גורשו מבתיהם, ואין מילה. מדינת ישראל יכולה בקלות להוכיח את צביעותו של האו”ם, אם היא תהיה מוכנה לכך, ע”י הצגת מאות המקומות שיש בהם מלחמה ואין הם זוכים לגינוי כל שהוא ממועצת הבטחון.

–    גבריאלה שלו: נציגת ישראל באו”ם מאמינה בעצמה בצדקת הערבים בעזה, ולכן לא שמענו שום גמגום ממנה. משרד החוץ עוד לא החליף אותה במישהו שמאמין בצדק הישראלי. חיפשו בגוגל: אין אף מילה שהיא אמרה בנושא בכל הרשת!

המשטים הבאים

כולם שואלים מה יהיה הלאה?  אני מאמין שברק לא יוכל להגיד הפעם, “לא ידענו”. אבל ברור לנו שע”פ חוקי המזרח התיכון, כניעה מבאיה לעוד כניעה. ובדרך אלינו משט אירי, משט אירני (ועל סיפונו 4 חברי פרלמנט שלהם) ועוד כמה משטים נוספים של כמה מדינות. הערבים לא מתכוונים להפסיק כרגע. הם עלו על מיזם מושך כותרות, וזה משחק לטובתם, והם מודים בגלוי, שהם קבלו הרבה תרומות חדשות בזכות המשט האחרון. וכבר אחרי הספינה הראשונה המצור על עזה הדוק הרבה פחות. האם נזכה להפתעות טובות מממשלת ישראל?