הקדוש והמקודש בחברה הישראלית – קצת סדר בבלאגן
כל החברה הישראלית שנפגשת קרוב למקום הקדוש…
לאחר הרס הממשלה הלאומית במגרון, אירועי תג מחיר, ננסה לפרט כאן את ארבעת התפיסות השונות הקיימות בציבור הדתי, ויחסיהם של הקדוש והמקודש, בנוגע לערכים הלאומיים, ממשלה, צבא, מדינה.
ארבע גישות:
ביחס לצבא, לממשלה, ולמדינה אפשר להבחין ב-4 גישות שונות בעולם הדתי:
– החרדים: אין שום דבר קדוש בהם, ארץ ישראל היא קדושה (אך זה לא קשור למדינה ופוליטיקה אצלם), קיימת ערכה לצבא, פחות למדינה ועוד פחות לממשלה.
– תלמידי הרב גינזבורג, ו”נערי הגבהות“: א”י קדושה ביותר, יש סימפטיה לצבא, אבל לא מקבלים את מרות הממשלה מול היחס העוין שהם זוכים לו, חלק מהם יבצעו “תג מחיר” אחר פגיעת הצבא בא”י.
– הציונים דתיים “הממלכתיים”: נותנים יחס של קודש לכל הגופים האלו, והם גם מקדשים אותם בעצמם.
– הציוניים הדתיים ה”נורמאלים”: נותנים יחס של קודש גם כן, אך זה לא מונע מהם מלבקר אותם וגם לא יקבלו מהם פקודות נגד רצון הבורא.
הקדוש והמקודש:
יש דבר שהוא קדוש: הוא מקבל את קדושתו מצו א-להי. למשל, הר הבית הוא מקום קדוש, ספר תורה הוא דבר קדוש. בהשקפה הציונית, ממשלת ישראל והמדינה זוכים לתואר “מלכות” ע”י התורה ולכן מחנכים כבר כמה דורות בציבור הציוני דתי לאהבת המדינה והצבא, ומסירות נפש עבורם, הצבא, המדינה ואף הממשלה זוכים לכינוי “קדוש” בציבור הדתי לאומי.
עבור כלל הציבור הדתי והלא דתי (כמעט) ארץ ישראל הינה “קדוש”, אך נמנעים לדבר על זה יותר מדי – לא בחינוך ובתקשורת החילוניים: כדי לא להראות ימניים ח”ו, ולא בחינוך החרדי כדי לא להראות ציוניים ח”ו.
אומנם, לאחר שערך נקלט כקדוש, עלולים אנשים מסוימים להפוך אותו למקודש, היינו לתת לו ערך עצמי בלי קשר לערך שניתן מתוך גדרות התורה. כך למשל עלולים אותם “מקדשים” ותלמידיהם משתתפים בעצמם בהרס כל ערך שהם חונכו עליהם: ארץ ישראל, התיישבות, אחווה, בתי מדרשות, ועוד. הם לא הבחינו שלפקודות הצבא, וצבא עצמו אין ערך עצמי אלא ערך של צבא להגנת עם ישראל בארצו.
צה”ל: בעידן הכבש והזאב:
מה יקרא אם יום אחד, יופסקו כל האיומים על מדינת ישראל, וימשיך הצבא להתקיים, רק שמעכשיו הוא יעסוק בהנפקת בולים, והדבקתם על מעטפות? איזה יהיה היחס תמצא לאותם חיילים?
החילונים: ינסו להתחמק מצבא כזה.
החרדים: כלל לא יסתכלו עליהם.
בחינוך “הציוני הממלכתי”: ימשיכו לראות אותם כחיילי צבא הגנה לישראל, ימשיכו להתנדב, להתמסר בהדבקת הבולים, יתאמנו ויתאמצו כדי להדביק כמה שיותר בולים בכמה שפחות זמן.
בציונות הדתית: יתייחסו אליהם כמו כל עובד מדינה אחר, עובדי הנמלים ואנשי מס הכנסה.
צה”ל: תסריט קצת פחות עתידני:
מה יקרא עם המנהל האזרחי ייתן פקודה להרוס כמה שיותר בתים ליהודים ואף בית לערבי? מה יקרא עם על כבישים מרכזים ביו”ש, יתבצע סיור אחד כל לילה של ג’יפ של צה”ל והשטח יישאר מופקר לגמרי לחסדי שמיים? מה יקרא אם הצבא ייתן חנינה לכל מחבל שהוא שחרר ויפסיקו פעולות צבאיות נגדם? מה יקרא אם תצא הוראה מפורשת מהצבא לאסור על חיילים (גם דתיים) להתארח בשבתות במשפחות של מתנחלים? מה יקרא אם הצבא יקבל תפקיד חדש ביו”ש לא שמירה היהודים אלא על הסדר (כולל בעד הערבים)? מה יקרא אם יגויסו פלוגות שלמות כדי למשור על מסיק הזיתים הערבי ויפקירו במכוון שדות וכרמים של מתיישבים? מה יקרה אם הצבא יחרים בצורה סיסטמאתית נשק של מתיישבים ויחלק רובים לצבא הרש”פ? מה יקרה אם ח”ו הצבא והמשטרה יכינו הרס בתים יהודים כמו של מחבלים? מה יקרה אם יום אחד יתגלה שהשב”כ מפעיל מאמצים רבים נגד יהודי יו”ש ולא מנסה כלל לעצור את פעילות השמאל הקיצוני והאנרכיסטיים? מי יקרה אם יום אחד בעקבות תלונה של ערבי יעצרו ויחרימו נשקם של כל מתנחל? מה יקרה אם הצבא יום אחד יחליט להתאמן על גירוש מתנחלים במקום במלחמה נגד האויב?
מה יקרה אם תצא הוראה מפורשת שאסור ליהודים להגן על רכושם ומותר להם לירות רק במקרה של סכנת נפשות?
אז נלקט תגובות כאלו:
אצל החרדים: אמרנו לכם!
בחינוך הציוני דתי “ממלכתי”: “אין ברירה, יש לקיים את פקודת המדינה”
כל אדם ציוני אחר: לא היה מוכן לשתף פעולה עם דבר כזה, לא לשם כך הוא התגייס לצה”ל.
האמת המרה – והדרך לשנותה
בעוונותינו, כל המקרים המתוארים כאן לא שייכים לעתיד הרחוק אלא מתרחשים כל יום. בגזרת יו”ש הצבא של אהוד ברק ודורית בייניש בחרו לעצמם אויב חדש. הוא מדבר עברית, ויש להפעיל את כל האמצעים כדי לגרום לו לעזוב את ביתו. הם לא יפסיקו עד שהם ירגישו שחיילי צה”ל לא מאחוריהם בעוול הזה. שם מחכה הציבור הכללי לסרוגים שיקפצו ראשונים למים. אך רבים מאלו הם דווקא המבצעים היותר מסורים למשימה, ולכן נשאר הציבור הכללי מבולבל.
כמו כן, כמו בכל תחום, הכל מתחיל בכנסת ובפוליטיקה. שם גם חכ”ים בודדים אך אמיצים מסוגלים לטרפד מהלכים רבים מהסוג הזה.
