הרבה ארצות ומעט מקרא

היסטוריית עם ישראל משמשת לקידום ערכים פוסטמודרניים דווקא

השבוע, בקרתי לראשונה במוזיאון ארצות המקרא. ורציתי לספר לכם, על הרושם והתובנות שיצאו לי משם.

כמו בכל מקום שאני הולך, חיפשתי איך אפשר שם לפגוש את ה’, ולחזק יראת שמיים. חשבתי שהמקום אכן עשוי להתאים למשימה כזאת, בעיקר עבור הנוער.

היו שם מדריכים שנתנו הסברים היסטוריים בכל חדר לקבוצות של עשרות מבקרים. נערות מחופשות ארגנו פעולות וספורים לילדים. על הקירות באותיות גדולות, צוינו פסוקים (בדרך כלל מהתנ”ך) המזכירים את האזור המיוחד באולם. הפסוקים ומתורגמים לאנגלית ולערבית (לא שאני מאמין שהרבה ערבים באים לבקר כאן מרצונם).

בגלל חול המועד, ובגלל ירושלים, מעל 90% מהקהל היו דתיים או חרדים. היה ממש מלא, ומול כל חלון ,כל פסל, עמדו כמה משפחות וילדים.

עד כאן, הכל נראה טוב, חוץ מהעיקר: התכנים, והאג’נדה.

אכן, הרגשתי במוזיאון אירופאי שמספרים לנו על איזה עמים שלא לא קשורים לאף אחד. ממש היסטוריה, או פרה-היסטוריה, עם ישראל והתנ”ך, לא מחוברים שם:

– המדריכה הצעירה התחילה את הסיפור שלה עם שאלה לילדים: מי יודע מי היה אל השמש במצרים – ענו “רע”. – “נכון! – היא ענתה, אבל תראו שהוא לא היה כזה רע, אלא דווקא נחמד. ומכאן מתחיל סיפור על פרעה שחולם חלום, רק שהפעם הוא חלום של עבודה זרה, שמי שמנצח בו הוא האל הטוב של השמש! סיפור ממש חינוכי, אם יצר העבודה זרה לא היה בטל מהעולם, הייתי שם מתערב, נראה לי.

– המדריך מבוגר, הצליח לגרום למשפחות הדתיות והחרדיות להיות קצת מבוהלות: הוא סיפר להם שעל פי “התזה המינימליסטית”, דוד ושלמה לא היו ולא נבראו, ואין לנו עד היום שום ממצא ארכיאולוגי שמתיישר עם הסיפור התנ”כי. ראיתי נשים חרדיות שהרגישו מאוד לא בנוח. אף אחד גם לא ידע ממש לענות לו.

– מול כל תמונה נמצא הסבר קצר על הממצא הארכיאולוגי על שנים לפני הספירה הנוצרית. קשה ליהודי שם להתמצא מול התנ”ך. היה עוזר במיוחד תוספת קצרה כגון ,”תקופת השופטים”, “תקופת אברהם אבינו”, “תקופת דוד המלך”. הדבר היה עוזר ליהודי מחובר למקורות להתחבר לאומנות, או לאמונה המוצגת שם.

– יש הסבר תמציתי על כל הדתות שבאזור. כולל דת ישראל (יבש, ללא זיופים, אני מודה). הרגשתי שם מוזר. איפה אני?

אז נזכרתי במילים של חבר שהיה לי במילואים. הוא למד ארכיאולוגיה, והיה שם הדתי היחיד, והוא סיפר לי שאלמלא השיעורים של הרב שרקי ושל הרב זייני הוא היה מוריד מזמן את הכיפה שלו. ושהמורים היו עושים צחוק מהמקורות בכל הזדמנות אפשרית. הוא סיפר ששם באקדמיה, יש אג’נדה מאוד ברורה ואסור לזוז ממנה.

למרות שבעשורים האחרונים התגלו הרבה הוכחות התומכות בסיפור התנ”כי, בהר הבית (בית ראשון ושני), בכפר השילוח, שבו מצאו חותם שמות השרים ששלחו את ירמיהו לבור ועוד מאות הוכחות תנ”כיות, בקבר דוד המלך, במזבח יהשוע, שילה הקדומה, הרבה תגליות מבית ראשון במדבר יהודה, בבית שמש, בחברון, ועוד.

שמעתי את אדם זרטל ז”ל אומר שהוא תיעד אלפי מקומות של התנ”ך ולא מצא עד היום ממצא ארכיאולוגי אחד שסותר את התנ”ך.

מה שקלטתי היום, זה שנותרו עוד מקומות רבים שנשלטים על ידי אליטות, שלא נותנות לעובדות ולגילויים מרעישים להפריע להם, גם בתחום שלהם ממש. גם שר תיירות חובש כיפה לא משפיע על דברים כאלו. ברוב המקומות הקשורים למדעי הרוח והאקדמיה אין לערכי היהדות, מקום כפי שהוא מופיע בלב המשפחות הישראליות. 

מי שירצה לעשות שם הבדל, יצטרך לשלוח לשם את בניו, ואת בנותיו. אך כמו בתוך הצבא, השינוי ייעשה מבפנים, בצורה איטית. גם כאן, חלקם יחזרו משם ללא כיפה או ללא יראת שמיים, ורבנים יצטרכו לחשוב על הכנות מתאימות למסגרות כאלו. אך, האמת מארץ תצמח, הבירור ייעשה, מתוך הזמן, מסירות הנפש, והגילויים החדשים שהקב”ה עוד וודאי יביא לנו.