כמה תובנות מפרסום “החתונה המדוברת”

מי היו השחקנים שלא הוזמנו לחתונה?

לא אהבתי את הסרט של החתונה המפורסם. לא אהבתי לראות יהודים שמנפנפים סכינים בשמחה כמו ערבים. היה בזה משהו ברברי ולא מתאים. עם כל זה, אני סבור שכמעט כל התגובות ששמענו על המקרה היו מוטעות.

קלטתי מיד איזה ניצחון יש כאן לשמאל, ולשונאי ישראל למניהם. גם איילת שקד קלטה איזה מטעמים יעשו מזה בעולם כולו. אם הייתי שם, הייתי עוצר אותם בגופי, מן הסתם. ברור לי שיש סבירות גבוהה שמדובר בעוד תרגיל מוצלח של השב”כ שהתחיל להרגיש לחץ ציבורי בשל מעלליו. הרי משפחות החתן והכלה אמרו שהרבה אנשים נכנסו לשם, והם לא היו מוזמנים כלל. לפני האירוע הותקנו מצלמות במקום, שהורידו מיד אחרי הצגת הסכין, מחזיק התמונה לבש בגדי חול עם קפוצ’ון, לא מוכר על ידי אף אחד מהמשפחות. הוא גם נעלם מיד אחרי “ההצגה”. מלא אנשים שלא היו מוזמנים הציגו תעודת שוטר וחיכו שם, גם הם יצאו אחרי ההצגה.

מה באמת מפריע שם

אחרי חשיבה, נסיתי לחשוב, מה מפריע ליהודים בסרט הזה, ולמה השמאל כל כך כועס (ושמח יחד שיש לו “הכשר”לחורבן הבא). היהודים בארצנו חיים עדיין בתסמונת של פוסטשואה. הם רוצים להיות “מתגוננים”, “לא להידמות להם”, לא “להיות התוקפים”. תמיד להישאר בעמדה הזאת, של להיות “בסדר” בסכסוך בעיני עצמם, ולפני עיני העולם.

הבחורים האלו שוברים הכל, אם יש כאלו בעמנו, אז כל העם שלי כבר לא כזה “טהור”. אלא די דומה להם. לכן, אין לי הצדקה לקיום שלי אפילו בארצנו. כי רק השואה אולי נתנה לי הצדקה מוסרית לשוב אל ארץ אבותיי. אם אני דומה לרוצח שלי, אז אני כבר לא יכול להגן על עצמי. בגלל זה שונאים אותם כל כך חזק, חזק יותר מהמחבלים עצמם, גם יותר מרוצחי משפחת פוגל.

עד כאן, מחשבותיהן של חלק גדול מעמנו שיושב חזק על השלטון של המדינה.

מתוך סערת הרגשות, כל הערכים שקיימים בחברה הישראלית, כמו חוק, סדר, שוויון ובוודאי אחווה, נרמסים, נשכחים, ומבוטלים.

האנטישמים והשמאלנים

שיטה ידועה בעולם כדי לאפשר אמצעים קשים נגד קבוצה מסוימת היא שיש קודם כל להכשיר את דעת הקהל ואחר כך לפעול. כשהמעשים של הקבוצה לא מספיק “רעים” כדי לעודד שנאה כלפיה יש לקחת מקרים פרטיים ולנסות דרכם להשחיר את כל הקבוצה (מותר גם “לייצר”). רק אז, אפשר להשתמש באמצעי דיכוי מתאימים. כך עשו אנטישמים בעולם כולו, כך עושים היהודים שנגועים בשנאה עצמית: “כל נערי הגבעות רצחו משפחה שלמה בדומא”. לא שאני מאמין שבכלל שיהודי עשה את זה. כך אפשר להגביר את הלחץ על כולם לא משנה מה עשו או לא. חשיפת סרט החתונה שהתקיימה לפני שבועיים (כולל התוספות הלא מקריות שבתוכם) מאפשרת המשך העינויים, לשביעת תאבונם של שר הבטחון, וואלה, YNET, המנהל האזרחי, הבג”צ, הפרקליטות, רוב התקשורת ואחינו השמאלנים.

מטרת העינויים

לא נעים לחיות במדינה שמענה אנשים. אומנם, כשמסתכלים על השכונה הלא נעימה שבה אנחנו חיים, והברבריות של האויבים שלנו, אין ברירה לפעמים אלא ללחוץ על מחבל כדי לעצור את האח שלו שבדרך לרצוח עוד יהודים. כך מפורש בחוק. לא שמעתי שהשתמשו בעינויים כדי לקבל “הודאה” על פשע כלשהו. בעולם התחתון יש הרבהאנשים שעושים דברים נוראים, לא מענים אותם, ולא כל כך מצליחים לעצור אותם לרוב. יש הרבה מאוד ערבים שמיידים אבנים במטרה להרוג יהודים, גם כשתופסים אותם, לא מענים אותם. גם כאלו שכבר הצליחו לרצוח יהודים בדם קר, כמו רוצחי משפחת פוגל זכו לעורך דין מהיום הראשון. הם לא עונו. לא שלא מגיע להם, אלא שבישראל אמורים על פי חוק לענות אנשים רק כדי להוציא מהם מידע על פיגוע בדרך.

הלא אותם בחורים היו לרוב במעצר מנהלי, מעצר בית, אז למה לענות אותם כדי להוציא מהם הודאה על מעשה העבר (שהם מן הסתם גם לא עשו)? גם לא בגלל פשעים גדולים, הרי הם פושעים הרבה פחות משכניהם בכפר ממול, שכל יום זורקים אבנים ובקת”בים נגד יהודים.

אלא יש כאן מטרה אחת: לרסק את הבחורים, את משפחתם, את חבריהם, להכות את כל הימין למעשה, ולהכין את הגירוש הגדול. הכל מסיבות פוליטיות ורגשיות.

כמה מילים על הצעירים היהודים בגבהות

כפי שכבר אמרתי לא יפתיע אותי אם נגלה שבסרט הזה, הביאו לנו עוד “שמפניות” כדי לטפל בימין כפי שעשו בעבר עם רצח רבין. גם אם כמה הזויים רקדו בצורה שלא מוצאת חן בעיניי, וגם אם חלק מהם עשו מעשים שאסור לעשות גם על פי השקפתי, אסור לשכוח את הזכויות שיש לבחורים האלו: הם עומדים לבדם בשטחי יו”ש ומנסים לתפוס שטח מול הערבים שמשתלטים על כל מקום שלא יושבים בו יהודים. הם עסוקים בהתיישבות בתנאים הכי קשים שיש, בקור, בשלג וברוח, פעמים רבות בלי חשמל, מים ומקווה קרוב, מול צה”ל שלא תמיד מגן עליהם (אם לא מתנכל להם). מול שר הביטחון שחתם עליהם חוזה, אלופי פיקוד המרכז, מח”טים, שרואים בהם האויב. מול מנהל אזרחי שיהרוס בלי צו ובלי משפט עבודה חקלאית והתיישבותית של שנים. מול עם ישראל שלא מבין “מה הם עושים שם”. ואפילו מול מועצת יש”ע שהיתה מעדיפה שגם הם לא היו שם. אז אותם בחורים שמוכנים לסבול כל כך מתוך הרגשה של שליחות למען עתיד עם ישראל וארצו, גם אם הם לא למדו את אותה תורה מאתנו, גם אם לא רק עושים רק דברים ראויים, מגיע להם יותר אחווה ממה שהם זוכים כיום, גם במרתפי העינויים של השב”כ וגם בלבבות עם ישראל.