למה אנגליה בוערת? מה יש לנו ללמוד?

לונדון עיר החירות והסובלנות לומדת מציאות חדשה

בעולם כולו, נפל דבר. אוכלוסיות שלמות קלטו שאם הם נחושות, בידיהן היכולת והכוח להכניע את ממשלות מדינתן. זה מה שהציבור האמוני לא קלט בזמן ההתנתקות. הוא סבר שאין מה לעשות, וביום הדין נשאר בביתו בוכה מול הטלביזיה. צירוף הפיתוח הטכנולוגי בצילום (מצלמות זולות לכל אזרח) והפצה מיידית של המידע (באינטרנט ו-youtube), וחוקי “הרגישות” שהמערב מצהיר עליהם, הופכים ביחד את ממשלות העולם לדי חסרות אונים מול המון מתפרע. אפילו בסוריה קבלו הוראות לא להרוג “יותר” מ-20 מתנגדים ביום, הוראה שלא הייתה קיימת בשום מדינה ערבית לפני עשור!

החיים הקלים שבאירופה:

קל לחיות במדינות מערב אירופה. הלימודים הם בחינם מהפעוטון עד לדוקטורט. הרפואה גם כן, אדם מובטל מקבל קצבה לכל החיים, אי אפשר לזרוק דייר מהבית אם הוא לא משלם, כל ניסיון הבראת הכלכלה נחסם ע”י שביתות חזקות ואלימות. עובדים 35 שעות בשבוע ולמעשה מקבלים מ-5 עד 11 שבועות חופש בשנה. חוקים רבים מגינים על האזרח נגד המדינה, הבוס, בעל הדירה, בעל החוב, השוטר, הפקח, הרופא, המורה, וכו’. לכאורה גן עדן לא?

לא ממש.  המצב הזה, שבו אנשים נמצאים בלונדון דור 3 או 4 של מובטלים, לא ממש מטיב להם בסופו של דבר. נוצרים אנשים שחונכו לא לעבוד ולקבל המון, ולדרוש עוד יותר. התרבות של  “המגיע לי” חוגגת שם, לא רק בישראל. מסתבר שאנשים עצלנים לא הופכים למאושרים יותר, רק לרעים יותר. והתיאבון שלהם רק מתפתח.

הגישה האנגלית מול המהגרים

כל אירופה מוצפת במהגרים. דלתותיה פתוחים לרווחת אפריקה ואסיה כבר 50 שנה. צרפת, גרמניה ואנגליה שכבר קלטו שהמדינה כבר לא בידיהן, קוראות לתופעה הזאת “Multi-cultural”. הם הפסיקו להיות אירופה באמת, אז הם קוראים לתופעה  הזאת “רב תרבותיות”, בתקווה שגם אותם מהגרים “יתאקלמו” למכנה משותף רחב. באנגליה, דגלו  עוד יותר מבצרפת להיות פתוחים מול העולם הערבי והאפריקאי. הם טענו שדווקא אותה פתיחות תביא לכבוד וקבלה הדדית. לא בטוח שעדיין האנגלים סבורים כך.

הבדלים תרבותיים תהומיים

כמי שגדל בעיר בנויה כולה ממהגרים בצרפת, למדנו מהר מאוד מה ההבדל בין מהגרים ממדינות שונות. חלקם היו חמים, וחלקם אלימים ומפחידים. למשל מעולם לא שמענו על בעיות מהגרים מקהילות היהודים, הסינים, הווייטנאמים, הסיקים, הפורטוגזים, ואפילו הטורקים. לעומת זאת, יוצאי אפריקה וארץ המגרב גרמו לכל הפשיעה בעיר. כל אחד הגיע כפליט מארץ מולדתו וכל אחד בחר את דרכו. גם באנגליה, ישנן עשרות קהילות שונות של בני מהגרים, ורק אותו חלק מסוים משתתף בביזה.

מסקנה: שאלות קשות לגישות כלכליות ולאומיות:

נתחיל בכמה הגדרות כלליות:

–         השמאל הכלכלי דורש  להטיב עם האזרח  הפרטי, במיוחד אם הוא חלש (מיסוי גבוה, תנאים חברתיים גבוהים).

–         הימין הכלכלי דורש חירות, ומעט התערבות הכלל, לתת למצליחים להצליח (מיסוי נמוך, תנאים חברתיים חלשים).

באנגליה, הוכיחו האזרחים המפגנים והבוזזים שכל ההטבות שהם קבלו משחר ילדותם לא גרמו להם להיות אסירי תודה, אלא ממש להיפך. האבטלה באנגליה מגיעה ל-7.8% , ול- 9.5% בצרפת, כשבישראל 5.7%. בארץ דמי האבטלה הינם נמוכים וקצרים בזמן. אין ספק שהדבר מעודד את המובטל לחפש עבודה.

בנושא המהגרים:

–         השמאל הלאומי טוען שאין הבדל בין איש לאיש, ולכן, דבר טוב הוא לקלוט אזרחים מכל העולם, הרי הם ייקלטו ויתרמו.

–         הימין הלאומי רואה הבדלים בין תרבויות שונות, ומעדיף לשמור על מדינתו מפני מהגרי העבודה מהעולם כולו.

באנגליה רוב המפגינים הם דווקא בנים צעירים של מהגרים, או של בני מהגרים. הם פשוט שמרו על תרבותם, ומעולם לא קלטו את הערכים שאנגליה חשבה להעניק להם.

מה שיש ללמוד כאן:

–         עודף תנאים חברתיים לא תמיד מסייע לחברה אם האוכלוסייה נשארת עצלה (וכן דרישות “שדרות רוטשילד” לא יטיבו לעם ישראל אם ח”ו יתקבלו. ישנם פתרונות אחרים).

–         טעות היא לחשוב שבארץ ישראל, ניתן לקלוט את הסודנים ואת הפלסטינאים, שהם יהפכו בבוא היום לחלק מאיתנו. תמיד יישארו גם זרים וגם אויבים. לכן, “הקרן החדשה לישראל” ביחד עם אירופה, שקלטו זאת מזמן, מעודדות מאות אלפי סודנים מוסלמים להגר לישראל, ביודען איזה מהפך הדבר עלול לגרום לחברה הישראלית.