חצי מיליון בוחרים שאלו: מי צריך חרדים?

מה לעשות עם החרדים?

יאיר לפיד הפתיע את כולם ורכש את אימונו של אחד מששה ישראלים. בקמפיין שלו כיכבה הסיסמה “שוויון הנטל“, או בעברית מודרנית: “מלחמה בחרדים“. ברור שלא מעניין את לפיד לראות חיילים חרדים שיגנו על המולדת, כמו שמעניין אותו לראות חרדים שמפסיקים להיות חרדים. הוא לא רוצה אותם גדולים וחזקים. הוא ומצביעיו, הכריזו מלחמה על עצם קיומם ועוצמתם.

חרדים וסרוגים

קודם כל, יש לדעת שהחרדים לא רואים את הסרוגים ממטר מבחינה תורנית. בעיניהם אין בהם תורה, אין להם רבנים. והם טוענים שכל “הגדולים” הינם חרדים. במקרה הטוב, הם מעריכים את מסירות הנפש שלהם בצבא, ומאמינים שחלק מהם בעלי יראת שמים ומידות טובות. בכל מקרה הם רואים בהם “פראיירים” שהולכים לצבא ובכל זאת מגרשים אותם מבתיהם, ומכריחים אותם לשמוע שירת נשים. בפיהם, הם נקראים “בית של גויים“. רבני ומנהיגי הפלגים החרדים, לא ממש נהגו בכבוד ובאחווה יתירה באחיהם הסרוגים בבחירות האחרונות.

מהבחינה הזאת, אפשר להבין את הכעס של הח”כים הסרוגים החדשים, ואת רצונם לקיים ברית דווקא עם יאיר לפיד.

ביבי צוחק ואוכל פופקורן

כפי שאזרחי ישראל מתבוננים במלחמה האזרחית בסוריה ואוכלים פופקורן, ביבי מתבונן במלחמות השותפים הקואליציוניים העתידים שלו. גם הוא מאחל הרבה הצלחה לכל הצדדים. הוא יקבל אותם חלשים וכנועים, כשכל אחד מנטרל את חברו על מנת שיוכל לעשות מה שהוא רוצה בסופו של דבר, כפי שהוא עשה תמיד, וכפי שעשה שרון לפניו.

החרדים: יצירה יש מאין של בן גוריון

לא היה בהיסטוריה של עם ישראל אנשים שסברו שציבור שלם לא צריך לעבוד אלא ללמוד תורה כל חייו. המצב הזה נוצר כתוצאה של החלטת בן גוריון בהקמת המדינה. אז ניתן ל-400 בחורי ישיבות שלא יגויסו אך גם לא יעבדו (שישארו עניים ותלויים בו פוליטית). יש לציין שבאותן שנים עוד לא הכניסו את הנשים בכל מקום בצבא, אבל לא היו שם לא שבת ולא כשרות. עם השנים, נוצרה מנטליות חדשה בציבורים שלמים: ה”בדיעבד” של בן גוריון הפך לאידאל. כולם רק ילמדו, לא יעבדו, ולא יתגייסו. עם הזמן, ברור שיצירת הציבור החרדי הייתה בהשגחה עליונה גם אם הם טועים מבחינה תורנית.

בלי חרדים הסרוגים היו הופכים כולם ל”קולך” ול”אלעזר שטרן”

הם יצרו גוש שלא מושפע ולא מפתח שום רגשי נחיתות לא מול הצבא ולא מול האקדמיה. הם הפכו לציבור ששומר על תורה בדיוק כפי שהיתה בגלות והשקיעו את עיקר מאמצם בלימוד תורה. הם הגדילו מאוד את מפעלם בתחום הזה, ובתחום גמילות החסדים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. הם עצמו את עיניהם מול מדינת ישראל המתחדשת והיה בלתי אפשרי להשפיע עליהם דרך הטלוויזיה או דרך רגשות ממלכתיים כלשהם.

בזמן שכל החרדים שלחו את בניהם ללמוד תורה, ה”מזרחי”, ואחריהם הסרוגים, שלחו את בניהם לאקדמיה ולצבא. הם רשמו שם הישגים מכובדים, אך הם נפגעו גם כן לא מעט. רבים מהמרצים באוניברסיטת בר אילן מלמדים תכנים שמחלישים את האמונה. אלעזר שטרן ראש אכ”א לשעבר, החובש כיפה קטנה, הוביל את הגירוש מגוש קטיף מתוך אמונה שלמה, שרצון ה’ הוא לעשות את מה שהצבא אומר.

הארגון הרפורמי “קולך” ואחרים עימו, לא היו יכולים לקום אלא מתוך הסרוגים האקדמאים. ומעטים הצליחו לשלב את שניהם בלי לפגוע ביראת שמים.

בכל מקום, החרדים הראו אלטרנטיבה לכל זה: רק לימוד תורה. קנאת סופרים הרבתה תורה.

30 שנה אחרי הקמת המדינה, הסרוגים רצו גם הם להתחזק ביראת שמים ולימוד תורה. הבנים והבנות שלהם דרשו יותר תורה, יותר צניעות, יותר יראת שמים, והתוצאות נראות בשטח בכל מקום.

החרדים וארץ ישראל

אפילו לאמריקאים ברור שלא יפנו את הישובים החרדים מעבר לקו הירוק, והם יצטרכו להשלים עימם. למה? כי החרדים הם לא פלסטלינה. הם יודעים לנהל מאבקים וגם לנצח בהם. כמו כן, גם הם ורבותיהם (בני +90 בד”כ) רחוקים לפעמים מערכים הלאומיים. הרחוב החרדי הוא ימני ואוהב את ארץ ישראל, אך לא ממלכתי. ובעת ההתנתקות הוא הלך אחרי רבותיו, שאסרו עליהם להשתתף בכל הפגנה, למרות שלבו היה איתנו. לכן אסור לבנות עליהם, במיוחד אחרי שובו של אריה דרעי אל הזירה.

סביר להניח שעם הזמן, בלי החרדים, הסרוגים היו מגרשים את אחיהם המתנחלים תוך שירה וריקודים. הם הצילו אותם מעודף ממלכתיות.

מה יש לדרוש מהסרוגים:

אני סבור שיש להיזהר, לא לפגוע יותר מדי בחרדים אם הם לא נכנסים לקואליציה, וזאת מהסיבות הבאות:

1)      כמו החילונים, הם אחים.

2)      הם ינקמו בשעת הגירוש הבא שנתניהו עשוי להביא.

3)      יש להם מקום בחברה הישראלית.

4)      הם נמצאים בעצמם בעיצומו של תהליך של שינוי פנימי בנושאי צבא ועבודה. אין צורך באונס.

אם כל זה, זה לא אומר שיש להיענות לכל הדרישות שלהם.