מדינת ישראל 2011: סוף הריקוד
תמונה די ראלית של מידנת ישראל של שנת 2011
הדיפלומטיה הפלסטינאית עובדת מסביב לשעון וכל שבוע אנחנו שומעים על מדינות חדשות שמכירות במדינה פלסטינאית בגבולות 1967. זה התחיל במדינות דרום אמריקה אנטי אמריקאיות, ממשיך בסקנדינביה. ולאט לאט, העולם “מכיר” במדינה פלסטינאית “דה-פקטו”, לפני ההצבעה באו”ם, לפני סוף המו”מ המיוחל. הפלסטינאים, האירופאים, האמריקאים יוזמים, תוקפים, מייצרים עובדות, מגייסים מיליארדים, בונים. במילים אחרות הם עובדים להקמת מדינה חדשה שכל יעודה יהיה השמדת מדינת ישראל.
הריקוד האחרון של ביבי:
לאלו שמאמינים שביבי רק מתכוון להרוויח זמן ולא מתכוון למסור את המדינה, ולאלו שסבורים שביבי מרמה את הימין ומנסה לקדם תוכנית אמריקאית-סעודית-פלסטינאית-אירופאית סודית, זה לא משנה. ביבי הצהיר בבר-אילן שהוא מוכן למדינה פלסטינאית. הוא עומד בראש המחנה הלאומי, וודאי שמחנה השמאל והערבים מסכימים לזה. רשמית, כל המדינה איתו. להקים מדינה פלסטינאית הופך להיות עניין של תזמון מוצלח יותר או פחות, אך אף אחד בישראל (וודאי לא ביבי) לא זועק שמדינה פלסטינאית היא סכנה קיומית לישראל. אף אחד לא אמר שאין שום קשר בין זה והשלום המיוחל. עבור אף מדינה, זה לא יכול להיות בגידה של ממש במדינת ישראל לתמוך במדינה פלסטינאית. כולם ישכחו את התנאים, כולם ישכחו את ספרי הלימוד של הרש”פ והטלביזיה החינוכית שלו, כולם יאמינו שעושים כאן שלום. ריקוד המניפולציות של ביבי (בין לאלו שסוברים שהוא עובד נגד היהודים בין שהוא סבר שהוא עובד נגד אובמה), יסתיים בחודשים הקרובים. אלא אם כן משהו גדול יקרה, אף אחד לא עומד בעולם כדי לסקל את הקמת מדינת טרור במרחק ק”מ ורבע מכפר סבא, ו-3 מפתח תקווה.
אוגוסט 2011 – תכנון להצהרת המדינה הפלסטנאית
סלאם פייאד הוא האויב היעיל ביותר שהכירה מדינת ישראל מזה כמה עשורים. הוא מצליח לגייס אליו גם את העולם המערבי וגם את המיליארדים של היהודים. הוא בונה מדינה. הוא סימן את היעד, ומתקדם אליו במהירות. באוגוסט 2011 הוא יהיה מוכן. הוא ייזום הכרה בינלאומית במדינה הפלסטיאנית והוא ייצר דינמיקה חדשה באזור. כל העולם יתמוך בו.
מדינת ישראל תהיה במלכוד.
ההצבעה באו”ם: התסריטים האפשריים:
1) החיובי ביותר (יחסית) – ארה”ב מטילה וטו ומפילה את ההצבעה. לזה מתכוננים במדינות ערב. ויש דרכים לעקוף את הווטו הזה.
2) שלילי: ארה”ב מתנגדת, אך לא מטילה וטו. כך, היא כביכול לא בגדה יותר מדי במדינת ישראל וכך היא גם אפשרה את הקמת מנגנון השמדה האיטית (או לא) שלה. מדינת טרור חדשה.
3) שלילי: ארה”ב תומכת: ואיתה כל העולם. יש פה חגיגת שלום בעולם כולו. למעשה מדובר בחגיגת ניצחון על עם ישראל הגדול מאז השואה.
4) השלילי ביותר: גם מדינת ישראל תומכת: מבחינת התוצאות, זה לא משנה. המדינה קמה. אך מבחינה מוסרית. זו היא השפלות היותר גדולה.
הימין נרדם בשמירה על מדינה:
אין לימין בישראל יכולת ניתוח מעבר למדור “24 שעות” של ידיעות אחרונות. לא ראיתי באף מקום תוכנית לסיקול הקמת מדינה פלסטיאנית. הפוליטיקאים עסוקים עם התקציב, עם הכלכלה, כאילו חרב דמוקלס זו, לא מונחת על כתפי המדינה. נתניהו הצליח לסנדל את כל הימין: אסור לצאת נגדו, כי זה יחליש אותו, למעשה יש לתת לו להמשיך להקים מדינה פלסטינאית. כי אם לא, ציפי לבני תעשה את זה. אף שר, אפילו ח”כים, לא מתבטא בפומבי בנושא. אני לא בטוח שמישהו חושב על זה שם. זה פשוט יפול עליהם ועל כולנו, לאחר שהתהליך גלוי בעיני הכל.
כשלון משרד החוץ:
משרד החוץ והעומד בראשו היו צריכים לעמוד בראש מאמץ ההסברה הבינלאומי לסיקול הקמת מדינה פלסטינאית. אך שר החוץ יודע טוב מאוד שעומדים נגדו כתבי אישום רבים המסכנים אותו. הוא יודע שהוא צריך לרצות את הפרקליטות, אם הוא רוצה לשרוד.
בכל מקרה, הכינו לו כבר: ציפי לבני תקבל את משרד החוץ וישראל ביתנו תישאר בקואליציה. נקבל ממשלה עם 50-60 שרים וסגני שרים שרובה שמאלנית (חלק גדול מישראל ביתנו הוא שמאלני), ואז יוכלו ללכת על “מהלך מדיני גדול”. אבל גם זה לא משנה, הפלסטינאים עובדים לבד. הם לא מחכים יותר לישראל. מה שלא נתנו להם, הם יקבלו בכוח ע”י קואליציה של העולם כולו נגד ישראל: החלום של ערפאת – לבנאם את הסכסוך.
הסברת פנים והסברת חוץ:
אפילו רוב העם היושב בארץ אינו מודע לשינוי המיידי שייווצר אם ח”ו יצליחו להקים מדינה פלסטינאית. אף אחד לא יודע שישראל קושרת את ידי צה”ל לנצח נצחים מול המדינה המוגנת יותר והנתמכת יותר בכל העולם כולו. אף אחד לא יודע את עוצמת הלחץ הבינלאומי שייווצר מתי שמדינת ישראל תפר כל יום את החוקים הבינלאומיים בכל כניסה לשטחי הרש”פ. היא לא יודעת את סיוע הצבאי שהמדינה הצעירה תזכה מהעולם כולו. היא עוד לא יודעת איזה סנקציות יגיעו ואיזה צבאות ישתתפו כדי להגן על “השלום”. השלום של הפסוק “יהי שלום, על משכבו יהי שלום”. אני ממש נדהם מחוסר המעש בנידון. אם רוב הציבור סובר שההתנתקות הייתה טעות אך אי אפשר לתקן אותה, אז ההתנתקות תופיע בספרי ההיסטוריה כמשחק גולות ביחס לחטא שחוטא מדינת ישראל בהקמת מדינת אויב בתוך ליבה.
אפשר עוד לעצור אותם
למרות שהדברים לא בלתי אפשריים, גם אם לא פשוטים, אני לא מצליח לראות אישיות בזירה הפוליטית העכשווית המסוגלת לבצע את התהליך. אז הנה צעדים אפשריים נחוצים וחיוניים לעצירת הקמת מדינת “סוף ישראל” ביש”ע.
– סוף השלום הכלכלי. מלחמה כלכלית ברשות. – הקמת מחסומים. פגיעה בחופש התנועה והסחורות.
– הרס בתים בלתי חוקיים בכל מקום של הערבים.
– פגיעה צבאית בכל מנגנוני הרש”פ.
– חורבן העיר ראווי : העיר מהווה סמל חשוב שחורבנו יכול להרחיק משקיעים מחו”ל ל-20 השנים הבאות עבור הרש”פ.
– הסברה פנימית ובינלאומית מהי הרשות ומה ואיך היא פועלת להשמדת מדינת ישראל. סרטים, או”ם, מאמץ דיפלומטי מואץ. ביקורים בכל מקום…
– להודות באמת: שיקרנו כל השנים: אין פה שום שלום.
– איום לעולם: שישראל תספח את כל השטחים שברשותה ותגביל מאוד את כל התנועה של הפלסטינאים.
– איום דיפלומטי שמי שיצביע בעד הקמת המדינה ייקח אחריות על המלחמה שתקום מיד אחריה. ועם ישראל יראה בו בוגד בה.
– שחרור תקציבים של כמה מאוד מיליוני ₪ בדיפלומטיה ובהסברה ע”י האנשים הנכונים (וודאי לא שמאלנים).
– בקשה כבר עכשיו לצמצום העזרה האמריקנית כדי להפשיל שרוולים לקראת העימות הדיפלומטי מולם באוגוסט. להראות להם, שעם ישראל לא מתכוון לוותר ולהיכנע בקלות.
במקרה הזה, אני מצליח להיות אופטימי. ברור לי שנתניהו יקום ויציע הקמת מדינה פלסטינית תמורת ערבויות פה ושם. וכמו כל פעם, כולם ישכחו את החלק השני של המשפט שלו. די ברור לי שהעם יבין שיהיה מאוחד מדי. די ברור לי שהולך להיות לא קל מבחינה כלכלית וצבאית אחרי זה. אבל, איש אינו יודע, איזה הפתעה אולי עוד יכולה להגיע ולשבש את כל התוכניות האלו.
