מדריך לכל הכועסים והמיואשים
השבוע יצא לי לדבר עם בחור חובש כיפה שחורה. מהר מאוד, הוא התחיל לדבר על הציונות. הוא שאל אותי בתמימות “למה אתה בעד המדינה?”.
בזכות השיחה שלי אתו, יצא לי להבין יותר טוב מה שגורם לאנשים רבים להתרחק מהערכים הלאומיים הטבעיים שלהם.
בחרתי להציג היום את הטענות הנפוצות בנושא, ומה יש להשיב לענ”ד, בנידון.
“כולם מושחתים.“
זה לא נכון. הטענה השכיחה הזאת מקבלת חיזוק בכל חשיפת פרשיית שחיתות ציבורית חדשה. שם מוצאים את “ההוכחה” שלא צריך לשלם מס הכנסה, (כי יש שגונבים אותו), לא צריך להיות ציוני (כאילו כל המדינה אשמה), לאהוב את המדינה, לקנות ישראלי, ללכת לצבא.
אפשר להסביר בקלות, ע”י בדיקה פשוטה בתקציב המדינה, שבסה”כ, הרבה פחות מאחוז אחד מכל מה שמשלמים “נגנב” בסופו של דבר, ולכן אין להתלהם, רק לפעול לשיפור המצב. מצב שהשתפר ב-90% ב-40 השנים האחרונות.
“אבל המדינה לא מתוקנת!”
זה נכון, יש הרבה מה לשפר ולבנות עוד. ואשרינו שזכינו לחיות בדור שבנו בו כל כך הרבה, ושיש עוד כל כך הרבה מה לבנות עוד. אם יש לך בן לקוי למידה, אז אתה מוסר אותו לעובדי הרווחה? לא. אתה משקיע בו כל מה שאתה יכול כדי לקדם אותו כמה שהוא יכול. בסופו של דבר, זה גם עובד, לא רק עם הבן. הרבה דברים לא מוצאים חן בעינינו בחלוקת התקציבים.
“משלמים יותר מדי מסים”
זה נכון. קשה גם לשרוד במזרח התיכון, וגם להתחרות מול הסינים החיים מקערת אורז ביום. בשנים האחרונות המציאו קורבן חדש של המדינה: “מעמד הביניים“. הוא משלם יותר מדי מסים. גם זה נכון. אז איפה הולכים המסים האלו, ואיך להקל עליו? הרי קשה לצמצם את תקציב הביטחון, (המזרח התיכון החדש לא ממש באופק…), להוריד את משכורות הרופאים, האחיות, העובדים הסוציאליים. (כל אלו לא ממש גבוהות). פתאום כשנציג הציבור הזה מגיע לשלטון, גם הוא לא יודע מאיפה לקחת את הכסף, איך לשלם את כל המשכורות. איך לא להעלות מסים, בלי להקטין את הגרעון, איך לשפר את התחרותיות בלי לגרום לאבטלה, איך לחזק את השקל בלי לפגוע בתעשייה. איך להטיב לאזרחים. איך להתמודד מול מונופולים חזקים מכל ממשלה. לכל אחד שיושב בבית יש פתרונות קסם לפתור את כל הכלכלה. מסתבר שזה קצת יותר מורכב.
בלי לבקש את הציונות של התנ”ך אפשר לבקש לאומיות חילונית
ברור, שקשה מאוד להביא חרדים להבין שהמנגנון הלאומי בעצמו הוא קדוש בתורת ישראל, כמו שנאמר “וישב שלמה על כיסא ה'”. קשה להסביר שבין התוכניות הראשיות של בורא העולם מככב “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, שזה קשור דווקא למדינת ישראל. כמו שאני לא מבקש מהחילונים להבין את זה, אני עוד פחות מבקש מהחרדים, הרי אם יקבלו את זה, הם עלולים לחשוב שרבותיהם טעו, ולפרוק עול.
מה שניתן לבקש, מרוב הישראלים, חרדים וחילונים, זו פטריוטיות פשוטה, גם אם לא של קודש. לאהוב את המדינה. לחבק את חיילי צה”ל, לנסות לתרום לכלכלה, לשלם מסים, להיות אזרח טוב.
“המדינה – זה אני”
זאת הייתה אומנם אימרה של מלך צרפת לואי ה-14. אבל זאת התשובה שעונה הרב שרקי לשאלה: “האם להיות בעד או נגד המדינה?”
אנחנו לא יכולים להיות “בעד” או “נגד” היד שלנו. זו שאלה סכיזופרנית, היד שלנו זה אנחנו! אנחנו כולנו נהנים כל יום מהמים, מהכבישים, מהחשמל, מהביטחון, מהרפואה ומהלימודים החינמית ואיכותיים, מהמחקר, מהטכנולוגיה, מהניהול. כל זה – אנחנו, חלק מאיתנו. זה עם ישראל ששב אל ארצו. אדם מוסרי בישראל צריך להכיר טובה על כל מה שהוא מקבל כל יום מה’, אבל גם כן מהוריו, וגם כן ממדינת ישראל. אז הוא הופך לירא ה’, לבן טוב, ולאזרח טוב וגאה של המדינה של עם ישראל.
בנוסף, הרב קוק באורות, מסביר שהרגשות הלאומים קרובים לרגשות המשפחתיים. רק שאלו יותר מוסריים כי הם חולשים על קבוצה רחבה מהראשונות. לכן, קשה מאוד לקבל את העמדה ה”אנטי-ציונית” של יהודי שגר בארץ.
