מכינים לנו מדינה פלסטינית בלי צורך ל”הסכם שלום”

האו”ם עלול לאנוס את ישראל עם מדינה פלסטינת על אדמת יש”ע

בשבועות אלו מנסים ה”פלסטינים” להביא את הקמת מדינתם במועצת הביטחון של האו”ם. מאחר והאמריקאים עלולים לא לבלום את המהלך, הם מריצים במקביל שתי הצבעות מסוכנות לעתיד ישראל. נסביר כאן את המהלך הראשי שלהם בנושא : הקמת מדינה פלסטינית בלב ישראל. ללא צורך בשום מו”מ או הסכם “שלום”.

כללי משחק להקמת מדינה חדשה:

ישנם 3 שלבים להקמת מדינה:

–          הצבעה של 2/3 של האסיפה הכללית של האו”ם. בוצע ביד רמה (ללא שום ניסיון בלימה גלוי של ישראל).

–          רוב במועצת הביטחון (ללא ווטו של אחד החברים הקבועים שם – ארה”ב, רוסיה, סין, צרפת, אנגליה).

–          הצהרת עצמאות (ברדיו או בטלוויזיה).

החברים הלא קבועים של במועצת הביטחון הנם (לשנת 2014): רואנדה, צ’אד, ניגריה, ארגנטינה, צ’ילה, קוריאה הדרומית, ירדן, ליטא, לוקסמבורג, אוסטרליה. (בשנת 2015, המצב מחמיר מבחינת ישראל, כש-7 מדינות חברות מתחלפות תהיינה עוינות לישראל). כזכור, העולם אינו זקוק להסכמת ישראל כדי להקים מדינה שם!

השימוש בווטו גובה מחיר דיפלומטי:

כשאחת המעצמות משתמשת בווטו, היא משלמת על זה מחיר במישור הדיפלומטי, היא מצטיירת כ”לא צודקת”, כ”מבודדות”, כ”לא שקולה”, ו”בעלת אינטרסים”. גם אם הדבר לא חשוב כ”כ בעיני רוסיה או סין, הוא חשוב ביותר בעיני ארה”ב צרפת ואנגליה שרוצים להצטייר בעולם כ”נאורים”. לכן, המעצמות הצליחו כמעט תמיד למנוע מההצבעות המביכות להגיע עד למועצת הביטחון. השימוש בנשק הווטו נשאר נדיר בתולדות האו”ם (רוסיה – 123 פעמים, ארה”ב – 82, אנגליה – 32, צרפת – 18, סין – 6). כעת לאחר ש-4 מתוך 5 החברים הקבועים כבר אמרו שהם בעד הקמת מדינה פלסטינית, רק ארה”ב יכולה להטיל ווטו נגד המהלך. (כזכור איראן היא השותפה העיקרית של סין בתחום האנרגיה, ולכן אין לבנות עליה).

תבוסת אובמה בבתי הנבחרים לא משנה דבר

למרות נפילת הדמוקרטים בקונגרס ובסנאט בבחירות האחרונות, מדיניות החוץ של ארה”ב נשארת בידיים הבלעדיות של הנשיא ע”פ החוקה. נכון הוא הדבר, שכל החלטה שכרוכה בתקציב או בחקיקה תלויה מעכשיו ברפובליקנים, אך ההצבעה במועצת הביטחון לא זקוקה לא לזה ולא לזה, ולכן ואין בצורה פורמאלית שום גורם אנושי שיכול לעצור בעד אובמה לנקום בנתניהו, ובישראל כפי רצונו באו”ם.

מדינות שונות מכירות בפלסטין

אין משמעות רבה בשטח, של הכרה של מדינות שונות בעולם במדינה הפלסטינית. רק למועצת הביטחון הזכות החוקית להקים מדינה בפועל. אך במישור ההסברתי, דיפלומטי, מדובר על עוד ניצחון שלהם. זה מוסיף על “לגיטימיות” הדרישה שלהם, ועוד יותר מרתיע את ארה”ב מלהשתמש בנשק הווטו שלהם. בניגוד לישראל, הפלסטינים אינם נחים לרגע ופועלים בכל העולם לקידום המטרה שלהם.

האקרובאטיקה של נתניהו הביאה אותנו למצב הזה.

באו”ם נתניהו הצהיר לפני כל העולם, שאם רק אבו מאזן יגיד שתי המילים “מדינה יהודית”, אז הוא יהיה הראשון שיצביע בעד מדינה פלסטינאית. העולם מבין שלמעשה כולם מסכימים, ושראש המחנה הלאומי של ישראל גם הוא והעם עמו תומכים במהלך. מדינות העולם, גם הלא עוינות לישראל מבינות שבסה”כ יש הסכמה על צדקת המהלך, ועל נחיצותו לטובת שני הצדדים, רק שיש לייצר הסדרי ביטחון מתאימים לישראל. אז למה לא לקדם אותו?

אפילו AIPAC בעד מדינה פלסטינית

AIPAC הינה השלוחה החזקה ביותר שקיימת בארה”ב. מטרתה הינה להגן על אינטרסי מדינת ישראל מול מקבלי ההחלטות בארה”ב. עם כל זה, היא “תומכת בצורה חזקה” בהקמת מדינה פלסטינית. מכך, ניתן להבין את גודל הנזק והבלבול בעולם ביחס לשאלה מה הם האינטרסים של מדינת ישראל (74% מהיהודים בארץ נגד מדינה פלסטינית).

פועלים בשקט, ובלא תקווה ובלי עוצמה

השבוע, במרכז הליכוד, שאלתי ישירות את השר שטייניץ ואת זאב אלקין, למה הם לא פעילים בנושא. שניהם ענו לי שהם עושים המון אך ללא הצלחה. בכל מקרה, לא שומעים באף מקום על התנגדות רשמית של מדינת ישראל. אם השרים עובדים, אז זה בשקט. גם בארץ הנושא לא עולה לכותרות. אפשר להבין שזאת השיטה והמדיניות של ראש הממשלה.

הדבר היחיד שיכול להועיל, להגיד את האמת, אך לא בשקט.

יש המון מה לענות לעולם: שאין עם פלסטיני בכלל. שכל מדינה פלסטינית לא תביא שלום אלא מלחמה אינסופית עד לסוף קיומה של מדינת ישראל כפי תוכנית השלבים של ערפאת. ש”הסכם שלום” אינו מהווה ערובה לשלום במזרח התיכון. שכל החזיתות של ישראל נפיצות ומלאות במיליציות חמושות, שלא לקחנו שום אדמות מהפלסטינאים ב-67 אלא מהירדנים והמצריים, ושהם כבר וויתרו עליהן. שיש כבר 22 מדינות מוסלמיות בעולם, שמדינת ישראל נותרה אי היציבות והשפיות היחיד באזור כולו. שהצד שני מחנך את בניו ללא הרף להשמדת ישראל. שאין הבדל מדיני בין החמאס ופת”ח, רק טקטי. שגם התנ”ך וגם הקוראן מכירים שעם ישראל הוא בעל הבית בארץ. שהחוקים הבינלאומיים העכשוויים דווקא רואים בעם ישראל את הריבון ביו”ש ובעזה. שרק צה”ל בשטח מונע יום-יום ירי רקטות על ערי המרכז.

יש הרבה מה להשיב. טענות חזקות ומוחצות מול הבורות של העולם כולו. אבל, הן לא יכולות להיאמר בשקט, כי מקבלי ההחלטות בעולם אפילו אם ישתכנעו, יצטרכו לעמוד מול הבוחרים שלהם ולהסביר למה הם בצד של ישראל, וזה לא ברור לאף אחד, למה לפלסטינים לא מגיע מדינה.

עבור זה, יש להחליף לגמרי את המדיניות הרשמית של משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. ואם לנוכחים בתפקיד, אין די כח לזה (זה דורש לא מעט אומץ), אז עליהם לתת לטובים מהם להחליפם, עבור עתידו של ישראל, ואם לא הם, אז עם ישראל יידרש לכך.