מכירת בתים לנוכרים– הדעות השונות
הרב שמואל אליהו. ברוך ה' שקיימים עוד רבנים שלא חוששים להגיד את מה שהם חושבים
הרב שמואל אליהו שליט”א, שלא חושש מאיש, פרסם ראשון פסק ידוע שמופיע בגמרא, ברמב”ם, ובכל הפוסקים מכל הדורות: שחל איסור למכור בתים לנכרים בא”י. הצטרפו עליו עשרות רבנים, מתוכם גם רבני ערים. סה”כ לא היה שום חידוש בפסק עצמו. אך הוא בא לנסות להילחם בתופעה ידועה בכל הערים המעורבות: השתלטות על שכונות יהודיות ע”י ערבים. הדבר קורא בצפת, ביפו, בעכו, בחיפה, ברמלה, בלוד, בבאר שבע ואפילו בפסגת זאב.
הדעה של צוהר:
גוף הרבנים האהוב ביותר על השמאל החילוני תמיד היה רבני צוהר. אלו תמיד הציגו דעות “מתקבלות” עליהם. דעתם המסורתית הייתה נגד סירוב פקודה, נגד חסימת כבישים, בעד האחווה, האחדות, ואף הדמוקרטיה. אם הקודש והאחווה מתנגשים אצלם, האחווה תמיד מנצח. ספק רב אם מישהו בציבור השמאלני מכבד את אותם תלמידי לחכמים שלא יהוו לעולם הפרעה עבורם. גם לא ראיתי שאותה דבקות באחווה קירבה את היהודים. אלא יהודי שרוצה לחזור בתשובה ילך דווקא למי שדוגל בקודש ופחות באחווה, היינו הציבור החרדי. ראש רבני צוהר, הרב דוד סתו מסביר שאסור לעשות דברים כאלו בפומבי, כי זה יביא לשנאה.
העמדה החרדית הגלותית:
העולם החרדי רואה את עצמו בגלות. הקיצונים שבתוכם אומרים שאסור לעשות כל דבר שעלול להרגיז את הגויים, שיש להיכנע להם, לתכתיבים שלהם. והדבר היחיד שצירך לעשות הוא כמו בגטו. לחכות שיעבור זעם. המציאות הזאת מתעלמת לגמרי מיכולות הצבא, המשטרה, הכלכלה, המדינה ועוד. כך התבטאו רבים מהחרדים נגד מכתב הרבנים.
להוביל את המאבק
קיים מאמץ של כיבוש ממשי מצד הערבים הישראלים. כל מי שגר בשכונה מעורבת יודע את זה. הציבור הכללי מחכה שמישהו יוביל אותו בעמדה הציונית שלו, בדברים שהוא חש. אבל מאחר וחלק גדול מהכיפות הסרוגות דווקא נכנעים לשמאל, הם מרגישים אבודים ומבולבלים. דווקא, למי שאצלו הדעות מבוררות בעזרת התורה והשכל צריך להוביל את המאבק על ארץ ישראל, גם כשהתקשורת לא אוהבת את זה.
הדעה של הערבים:
אצל הערבים, אין מחלוקת דווקא, פשוט שמי שמוכר את הבית שלו ליהודי חייב מיתה. מוציאים אותו להורג אחרי עינויים קשים. כך נוהגים הפלסטינאים לחטוף סוחרי קרקעות במזרח ירושלים (תחת ריבונות ישראלית), לענות אותם, לכלוא אותם או להרוג אותם, ומדינת ישראל שותקת.
גם לשמאל הקיצוני הדבר לא מפריע. סביר לחשוב שהם רואים בזה צדק מסוים, מאחר והם רואים במתנחלים אויב משותף להם ולערבים.
מה מפריע לשמאל?
גם יהודי שמאלני לא רוצה שכנים ערבים. אלא שזה בא מחוסר הגדרה ברורה של הזהות היהודית שלו. השמאל היהודי מגדיר את עצמו כאנטיתזה של הלאומניות הגרמנית של הנאצים. הם רואים את הצדקת קיומם כעם וכמדינה אך ורק עקב הדם היהודי הרב שנשפך ע”י אותם ברברים של אירופה. אז אפשר להבין למה מכתב הרבנים מעורר שאט נפש כה גדול אצלם. עכשיו הם חושבים, שקיימים אנשים כאלו אצלם, אז אין שום הצדקה לקיומם!! לכן אפשר להבין את השנאה המתעוררת אצל התקשורת השמאלנית. הרבה יותר מלמחבלים עצמם.
העמדה האמתית של רבני צוהר:
אחרי שהם דחו ותקפו את מכתב הרבנים. הוסיפו רבני צוהר את המשך הפסק שהם התבססו עליו, שההיתר שהם נתנו נגד הרמב”ם הוא רק על מכירה אקראית, אבל בזמן שקיימת סכנה של כיבוש יש לנהוג כמו הפסק המקורי. היום, ברור שמתבצעת השלטות מכוונת ומתוכננת של ערביי ישראל בערים שונות ע”י קנית בתים של היהודים. וההבדל הגדול בין צוהר והחתומים במכתב הוא על פרסומו ולא על תוכנו. האם יש להוביל את המאבק, או להמשיך לפעול מאחורי הקלעים.
