למה האיסלם מצליח כל כך טוב מול המערב

ההתנגשות החזיתית בין ערכי המערב והאיסלם

ערכי המערב:

המערב מתבסס על החירות, היושר והצדק. בארה”ב נשיא יכול להימצא בסכנת הדחה על העובדה שהוא שיקר בבית המשפט, ולא בגלל בגידתו באשתו. בין מדינות המערב, הסכמים כלכלים וצבאים מכובדים בד”כ, פרשיית שחיתות אחת יכולה להפיל ממשלות. התקשורת היא חופשיה, גם מתי שהיא מגויסת. בגלל מרכזיות ערכי החירות, היושר והשוויון במערב, כל אזרחי המערב בחרו במשטרים דמוקרטים, התואמים היטב את מערכת ערכים שלהם.

היושר (Integrity) הנדרש מאוד בעולם העסקים, מהוה תכונה מרכזית (עם החירות) שאפשר למערב להשתלט על הכלכלה העולמית המודרנית.

אומנם, חירות המערב, שאינה יודעת גבולות מתנגשת עם ערכים חשובים אחרים כגון משפחה, צניעות וכבוד. המערב מקנה ערך רב לחיי אדם, תכונה שהם למדו מעם ישראל דרך התנ”ך, כמו כן הם נוטים להיות בעלי חמלה, וברמה תאורטית הם רגילים להימצא בצידו של חלש.

כמובן ביחס לישראל, יש למערב חוקים חזקים נוספים, הגוברים על כל החוקים האלו, אך אין אנו עוסקים בהם כרגע.

ערכי האיסלם:

כאן, נעסוק באיסלם ובהיבטים מסוימים גם של יבשת אפריקה. במדינות אלו, היושר והחירות אינם תופסים מקום מרכזי כ”כ,  ובמקומם נמצא בראש ובראשונה הכבוד ואחריו הכח. הכבוד האישי, ומעל הכל הכבוד הלאומי. הכבוד נמצא הרבה מעל חיי האדם באיסלם.

הנשיא אסעד כבר אמר שהוא מוכן לפתוח במלחמה נגד ישראל, והוא טוען שהוא לא יצליח פחות טוב מהחיזבאללה. כששאלו אותו “מה עם הקרבנות?” הוא ענה- “תמיד יש קרבנות” – “מה עם ההריסות?” – “אנחנו נבנה. אבל לפחות אנחנו נחזיר את כבודנו האבוד.”

ממשלות ישראל שקלטו את זה היו מוכנות לא לנצח כל לך את מלחמת יום הכיפורים כדי לא לפגוע בכבוד הלאומי של מצרים ולאפשר הסכם שלום עימם.

די מקובל בעולם הערבי לשקר, גם אצל מנהיגיהם, והאמת והעובדות לא משחקים תפקיד מרכזי בתפיסת המוסלמים. לדבר הזה השפעה ניכרת בתחום הכלכלי: למרות אוצרות הטבע הרבים שהתברכו בהם מדינות ערב ואפריקה, הם כמעט אף פעם אינם מצליחים לרומם את רמת חיי אזרחיהם, בגלל חוסר היושר הבסיסי ששורה עמוק בתוך החברות שלהם. בכל העולם, העסקים  בנויים על אימון הדדי, ואין מדינה ערבית אחת שקיימה הסכם שהיא חתמה עליו. פרופ’ משה שרון כבר אמר על העולם הערבי שאצלם: “הסכמים הם לא יותר ממילים שאין מאחוריהן כלום“.

לעומת זאת, האיסלאם מכיר בערכי האמונה, המשפחה, הצניעות והאירוח.

חולשת המערב מול הערבים:

קיימת מלחמת תרבות בין מערב לאיסלם. המוסלמים שונאים את החירות המערבית מפני שהיא מאפשרת כל פריצות, ולא מהססים להצהיר בזאת. אין לשכוח שהמשעות של המילה איסלם בערבית היא “כניעה”. למרות זאת, בשנים האחרונות למדו המוסלמים לדבר את לשון המערב. הערבים ידעו מאז ומתמיד להיראות מסכנים כשידיהם על התחתונה. הדבר פועל היטב על המערב.

המערב שהוא רגיש לחיי אדם, יקבל באהדה את צעקות המוסלמים שנפגעים במלחמות מול הישראלים. (גם בלי האנטישמיות הנפוצה שם).

הם גם יודעים להפעיל כח ואלימות, דבר שהחברות הדמוקרטיות לא ערוכות יותר מדי טוב נגדם.

השקר בהסברה האיסלמית:

הערבים טוענים שהם רגישים לחיי האדם, אך למעשה זה לא דבר שמעסיק אותם כ”כ, גם לא במדינותיהם. למעשה אפילו חיי אחיהם לא מוציא אותם לרחובות.

בעירק: מוסלמים הרגו עשרות אלפי מוסלמים, ואף מוסלמי לא צעק.

באירן: מאות מפגינים נהרגו אחרי הבחירות, וזה לא גרם לאף מחאה.

בסעודיה: עשרות פליטים (אזרחים, כולל נשים וילדים) נטבחו ביום אחד, מאחר שהם סירבו לעזוב את אדמת סעודיה. ללא תגובה בעולם.

למצריים: יש גבול עם עזה סגור יותר מזה של ישראל, חוץ מאמצעי לחימה שהם מעוניינים בכניסתם. אך לא הערבים ולא שותפיהם במערב, אינם מבקרים אותה על ההחלטה הזאת.

בתימן: מלחמת האזרחים פגעה בעשרות אלפי מוסלמים. אך אין הדבר מגיע למחאה כלשיא, גם לא באו”ם.

בסודן: נטבחו 300,000 מוסלמים ע”י ערבים מוסלמים. לא ראינו מדינות מוסלמיות רצות לעצור את זה.

בלבנון: סוריה הכובשת, מפעילה מיליציות ושודדת מדינה שלמה – ללא הפרעה.

למעשה ניתן להסיק שרק הריגת מוסלמי ע”י לא-מוסלמי, או שלטון לא מוסלמי מקומם את עולם המוסלמי. מדובר כאן על הכבוד הלאומי והדתי שהם ערכים העליונים באיסלם.

אם המערב וישראל היו מבחינים בעובדה שלעולם הערבים אינם כועסים על הרג אחיהם, אלא רק על כבוד האיסלם, הם היו הרבה יותר חסינים מול מחאתם, ומצליחים להדוף אותה.