נאום נתניהו, “שעבורו הוא נולד”
ב”ה
שליח העיתון הצרפתי “לה מונד” (Le Monde) במזרח התיכון, הודה פעם שכמעט כל מה שהוא אומר הוא קורא ב”הארץ” ושומע ב”קול ישראל”. כזכור, “לה מונד” ידוע בדעותיו האנטי-ישראליות. לכן מזמן הפסקתי להאשים את הגוים שתומכים באויבינו מאחר שאצלנו בבית, שומעים דברים לא פחות חמורים, ואי אפשר לבוא עליהם בטענות על כך שהם דבקים בחזון התקשורת הישראלית דווקא.
לכן יותר מעשרים שנה אני יכול לדעת מה טוב ומה רע ע”י סריקה מהירה של הכותרות בתחום הפוליטי: אם תוקפים דבר שנעשה או נאמר, אני יכול להיות רגוע. אבל אם מופיעים שם שבחים, כדאי שאתחיל לדאוג. כך היה אחרי נאום נתניהו באו”ם, שזכה לביקורת חיובית ע”י כל העיתונאים הבכירים בארץ. לכן דאגתי, והחלטתי לקרוא את הדברים. אז הבנתי את המקור (המדאיג) של השבחים, אבל קבלתי גם קצת הרגשה טובה לפני יום הכיפורים. וכנראה שכל הציבור בישראל, היה עומד מאחוריו על 80% מהדברים:
– המקור לדאגה היה המשך הליכת ראש הממשלה על אותו חבל דק שהוא מתח באוניברסיטת בר-אילן: “אנחנו נגיד שמסכימים עם הקמת מדינה פלסטינאית, אך ניתן לאבו מאזן להכשיל את היוזמה בעצמו. “אותו מהלך הוא למעשה גלוי גם לאמריקאים וגם לערבים והם אכן למדו ללכת בו, כדי לקדם בכל זאת את מטרתם.
– ההרגשה הטובה, שקבלתי נבעה מתגובתם של אותם עיתונאים. הספקתי לשכוח שיש עדיין לאחינו השמאלנים ולנו, לא מעט אויבים משותפים. מדובר על איראן, על החמאס ואפילו על האו”ם. קיים בארץ קונסנזוס רחב מאוד על הצדק הישראלי. גם השמאלנים אהבו לראות את נתניהו מגן על עם ישראל בפני האומות, תוקף אותן ומאשים אותן על הפסיביות שלהם מול הטרור החמאסי, ואיומי ההשמדה של מדינה שלמה. הוא לא פחד להצהיר שיש באולם הזה איפה ואיפה, ואפילו אחינו השמאלנים חשים בזה, למרות שהם לא ממש מבינים למה זה קורה לנו, שהרי זה מתנגד לחוק הבסיסי ביותר שלהם: “אין הבדל בין ישראל לעמים”.
נתניהו הבטיח נאום דראמטי וכך היה. לכן הוא סיפר שהוא הרגיש שהוא הכין אותו במשך 59 שנים, ולמען הדברים האלו הוא נולד. אמנם, עם ישראל עדיין לא אמר את הדברים שלמענם הוא נולד. עוד נגיע לזה בע”ה.
