נישואי ערבים – יהודיות: כאצמעי כיבוש לכל דבר

ע”פ “ההלכה” המוסלמית, אישה לא מוסלמית המתחתנת עם גבר מוסלמי הופכת להיות מוסלמית ללא צורך בשום תהליך דתי, וזה מדין “כיבוש”. רבבות בנות ישראל מכל המגזרים, מכל העדות, התחתנו כבר עם מוסלמים, והן חיות כיום כמוסלמיות. הערבים לא מסתירים שהם רואים בכך יעד לאומי. אפילו ראש החמאס בשכם הוא יהודי כי אמו יהודיה מפתח תקווה.

בעיה חוצה מגזרים:

מקומות עבודה רבים משלבים בנות יהודיות וגברים ערבים (מבוגרים יותר בד”כ). בתי חולים, מסעדות, תחנות דלק, סופרמרקטים (קופאיות יהודיות, עובדי ניקיון ערבים). בחלק מהמקומות האלו, לעובדים יש הרבה זמן פנוי משותף לשיחות. אף אחד לא יכול לערוב לאותן בנות ישראל שעובדות שם, שלא יתחברו לנכרי שבוודאות יתחיל איתה.

דבר מפתיע הוא שגם בנות שירות לאומי מציבור הסרוגים נופלות שם. הן מתיידדות עם ערבים עובדי ניקיון בבית החולים, ואלו מחזרים אחריהן בצורה אטית ועקשנית. וראינו בנות טובות מאוד שנפלו. ראינו גם אימא חרדית שהתאהבה בעובד מכולת ערבי שהיה מביא לה את הקניות הביתה. היא עזבה את משפחתה עם 6 הילדים והלכה לגור עימו בכפר, בהמשך היא גם ביקשה לקבל את הילדים אליה. בית המשפט, כמובן הסכים.

הצבא כגורם להתבוללות:

חלקים רבים של הציבור בישראל רואים בצה”ל הגורם המאחד את העם בציון. אך בצבא משרתים גם עשרות אלפי דרוזים ובדואים. הם מוסרים את הנפש עבור עם ישראל, ועם ישראל מוכן גם כן למסור את הנפש עבורם. אך המדים, המסגרת, שותפות הגורל מקטינים את המרחק התרבותי בינם לבין בנות ישראל, וזה הופך להיות כמעט בסדר להתחתן איתו, הרי “הוא שירת בצבא”.

אחרי הבריחה מלבנון, הגיעו מאות אנשי קבע דרוזים ובדואים שהיו עובדים שם בקביעות והצבא לא ידע מה לעשות איתם. הם החליטו להציב בכל בסיס קטן אנשי קבע דרוזים, בנוסף לצוות הגששים הבדואים שנמצאים שם בקביעות. אותם בסיסים בבקעה, בערבה, בגולן, שבהם חיילות יהודיות משרתות כשנה וחצי ברציפות כתצפיתניות. במקום הזה הבנות עלולות לבלות אלפי שעות עם בנים לא יהודים ולהתאהב בהם, הרי היהודים היחידים שהם יפגשו יהיו מילואימניקים שמתחלפים כל שבועיים. בדואי אחד התפעל בפני ששלוש נשים יהודיות נכנסו למשפחה שלו והן כיום “מוסלמיות טובות”.

שכבות חלשות נפגעות יותר.

בדרום, בדואים מחזרים אחרי בנות יהודיות ללא הפסק. הורים שאינם מסוגלים לרכוש לבנותיהם כל מה שמציעים בטלוויזיה, רואים אותן מתפתות בקלות ע”י צעירים מהכפרים מסביב שהם מוכנים לקנות להן פלאפון, מכנסי ג’ינס יוקרתי ועוד. ההתבוללות מכה גלים במקומות אלו יותר מכל בתל אביב. דווקא שם, המחיר הגבוה של הדירות מבריח אותם. נערים לא מהססים להתחיל עם בנות 11 עד 16, אלו נמצאות ללא שום יכולת הגנה מול אותם צעירים המדברים עברית רהוטה מלא ביטחון עצמי וניסיון ביכולת לפתות בנות ישראל.

ארגונים קטנים ויתומים מול מכונות משומנות.

כפי שזה קורה בכמעט כל ארגון ציוני, חסרים שם סדר, כסף, ותמיכה ממשלתית. לארגון בשם להב”ה הנלחם בהתבוללות בארץ, אין אפילו אתר אינטרנט. הפרקליטות, העיתונות, הקרן החדשה, קופצים נגד כל הצהרה של רב עיר, או של כל הארגון שמנסה לעצור את ההתבוללות הזאת ומדכא אותם. יד לאחים גם כן פועל בצורה יעילה עד ללב כפרים ערבים כדי להציל נשים יהודיות שמנסות לברוח מבעליהן הערבי. אך גם שם, חסרים תקציבים, אין תמיכה ממשלתית והמשטרה דווקא עצרה מספר פעמים את ראשי הארגון.

האמת המרה לאחר החתונה

לרוב, הבנות שבסופו של דבר התחתנו עם אותם מוסלמים, סובלות מזה קשות. הן יושבות כלואות בתוך הבית, עובדות כשפחות, מקבלות מכות. פעמים רבות הן מגלות כי בעליהן עבריין, אם זה בדרום, פרנסתו הייתה מן הסתם ממכירת סמים. אותן נשים יהודיות לא מצליחות לרוב להשתחרר עקב הלחץ העצום שבו הן שרויות.

מה לעשות?

בתחום הזה, הכל נשאר עוד לעשות, להפיץ סרטונים על חווית הנשים ש”חזרו משם”. חינוך ומודעות להורים. תקצוב וסיוע לארגונים. מתן סיוע משפטי לכל מי שהסתבך בהגנתו על בנות ישראל. גם המשטרה יכולה לשתף פעולה בצורה מועילה אם היא רוצה בכך, גם הפרקליטות, ואפילו וועדות הכנסת יכולות להתגייס נגד התופעה גם אם התקשורת לא תאהב את זה.