על ביטול חוק טל

איך נגרום להם להיפגש בעוד מקום חוץ מהכותל…

אחרי ביטול חוק טל עיינתי בתגובות הפוליטיקאים, חיפשתי אחד (שאינו חרדי) שלא אמר בדיוק מה שהתקשורת רוצה לשמוע, והיה לי קשה למצוא. שוב חשבתי עד כמה חסרים אנשים אמיצים, בעלי חירות מחשבתית, שלא מגישים תגובות מבושלות מראש ע”י העיתון של המדינה. גם לא במחנה הלאומי. לא ראיתי אותם מוחים על ביטול חוקי הכנסת ע”י בית המשפט, בלי שאיש מהם נבחר ע”י העם.

מהלך טקטי שקשור לשנת הבחירות

כל המהלך הזה, מטרתו להביך את הציבור החרדי, את הקואליציה, את הליכוד ובסופו של דבר להגדיל את קרנו של יאיר לפיד ושאר מפלגות השמאל שיצאו נגד כל הסכם חדש שיגיע עם הציבור החרדי. להביא את נושא הבחירות מסביב לשיווין הנטל, זה להכניס את הליכוד והמחנה הלאומי למגרש שלא נוח לו, הרי המפגלות החרדיות הינן השותפות הטבעיות שלו לקואליציה. זה חכם, וזה עובד. כרגיל הימין לא קולט ומגיב לא נכון.

להוביל ולא להיות מובל

התלמוד מעז להצהיר שבישראל קיים “תיקו” ביחס להשפעה ההדדית שבין המנהיגים הפוליטיים והעם. מצד אחד מנהיגים רוצים להיות נערצים ולהיבחר, ולכן קיימת בד”כ אצלם חולשה להגיד מה שלרוב העם נוח לשמוע כרגע. מצד שני, הם מסוגלים להשפיע על דעת הקהל ע”י אמירה ברורה ואמיצה, גם כשזאת לא נמצאת בקונסנזוס, ודרך זה  להשפיע על אותו הקונסנזוס.

למשל, בליכוד אלו שהתנגדו לתכנית ההתנתקות הכ”כ פופולארית בזמנה, זכו לתפקידים בכירים בעידן “ההתפקחות”.

אחרי חודשים של הסתה לשנאת החרדים רק האיחוד הלאומי, משה פייגלין, ומוצעת יש”ע (“ישראל שלי”) העזו לצאת נגד קמפיין השנאה. אחרים בימין השתתפו או שתקו. לצערי, גם חברי כנסת לאומיים שבליכוד לא קלטו את המלכודת והגיבו ע”פ תוכנת YNET האוטומטית.

צביעות מאבקי השמאל:

השמאל לא מאמין בשום “שוויון הנטל” (איפה ההפגנות שלהם בעד הגיוס בתל אביב?), הוא גם לא “אוהב” את הצבא במיוחד, (הם מעדיפים להגן על הערבים בד”כ), גם לא את מוסדות השלטון (הרי בעולם כולו השמאל בעד הפרט ולא הממסד, גם בישראל), גם לא מכבד את הנשים (הרי לגיטימי אצלם למכור מקרר ע”י אישה לא צנועה), אלא הם משתמשים באהבה, ובכבוד שרוב העם מקנה לערכים האלו כדי להמשיך להשליט כאן את הערכים הליברליים שבהם הם מאמינים, על החברה כולה.

לצערי, רוב הציבור אינו מבחין בזה והוא נופל שיטתית בכל פח שהשמאל טומן לו. הוא רוקד על פי החליל השמאלני, בתווים המוכנים מראש של הסדר הציבורי.
המאבק בחרדים:

הדבר האחרון שמעניין את השמאלנים, זה שהחרדים ילכו לצבא, להיפך! הם עושים הכל כדי להוציא אותם משם כדי שיוכלו לנגח אותם ע”י זה. גם לא מעניין אותם מה קורה בקווי האוטובוסים שהוקמו ביוזמת אגד ומגיעים אך ורק לשכונות שלהם, הרי הם קיימים שנים רבות בלי שזה הפריע או עניין אף אחד.

כמו כן, ברור שמטרת החלוקה נשים אחורה וגברים קדימה אינה אלא צניעות (גם אם מוגזמת). הם עשו מזה “הדרת נשים”.

מה שמעניין את השמאל, זה להילחם בקודש ובלאומיות: וכדי להילחם בקודש, יש להכות בחרדים, הרי אלו מרימים את דגל הקודש (כרגע) בחברה הישראלית, אלו מוכנים כדי ללמוד תורה, לחיות בעוני. וכדי להילחם בלאומיות, יש להכות בסרוגים ובמתנחלים. החוקים הוכיחו את עצמם, והם פועלים יפה על דעת הקהל.

הפחד מהצבא

השבוע, התבטא מנהיג חרדי במלים האלו: “הסיבה היחידה שרוצים לגייס חרדים לצבא, היא כדי להחזיר אותם בשאלה”. מה לעשות שהוא צודק? הרי כואב מאוד לאליטות, שהן מצליחות להפעיל בשלט-רחוק את המוח של 80% מהיהודים, דרך הטלוויזיה ו-YNET. אבל ישנם אנשים שהם לא יושבים להם בסלון, ובאתרים השמאלנים. בצבא, הם מקווים לשבור את מסירות הנפש שלהם עבור הקודש. שם הם מצפים להכשיל אותם, וכתוצאה מכך, גם להחליש אותם. הם לא חושבים להפוך אותם לשמאלנים וחילוניים, אבל אולי יש תקווה למין סרוגים-לייט, שמוכנים לגרש יהודים מהבית?

למסקנה: בעד גיוס, בלי מאבק בקודש:

בכל מאבק ציבורי, אסור להשתתף לפני שחושפים את הצביעות שבו. יש לבוא אל החרדים בהבנה ולא בכפייה כדי לגבש איתם פתרונות הדרגתיים של גיוס ותעסוקה. אם הצבא לא יבוא במטרה “לגהץ” אותם, אלא להשתמש בהם  להגנת האומה, יש סיכוי טוב שהפרויקטים כמו “שח”ר כחול” רק יצמחו. בנוסף, זה גם עשוי לגרום גם לקצת אחדות בעם. דבר שלא יזיק למי שכ”כ מוקף איומים ואויבים בזמן האחרון.