שתיקת הכבשים בקואליציה: איך זה קורה?

הכנסת: התפקיד שלה היא לא רק לסייע להרכיב ממשלה.

ממשלת ישראל נחשבת על הנייר כממשלה ימנית. בין ה”ימניות” שהיו  למדינת ישראל ע”פ יחסי כוחות בשטח:

ב”ימין” יש לנו: הליכוד = 27

ישראל ביתנו = 15.

ש”ס = 11.

יהדות התורה = 5.

הבית היהודי = 3.

כנגדו בשמאל:

מפלגת “עצמאות” – 5 חכ”ים.

יחס של 61 נגד 5!

מבחן התוצאה:

–         לא נפתח מכרז אחד בכל יו”ש מאז הקמת הממשלה (דבר שלא קרה מאז ממשלת בגין הראשונה).

–         אין בניה חדשה בירושלים. רק 17 בתים אושרו מאז הקמת הממשלה (דבר שלא קרה באף ממשלה מאז 67).

–         לא היו כ”כ הרבה הריסות בתים ביו”ש מאז הקמת המדינה.

–         נתניהו מדבר כל הזמן על מדינה פלסטינית ומגביר בעולם כולו את התיאבון לכך.

–         יורים על מתיישבים עם כדורי פלסטיק ללא התגרות מצידם.

–         הצבא מתחיל לאמן חיילים לחיסול (כדור בראש) של מתנחלים “מסוכנים”.

מציאות בינלאומית:

כל זה קורה למרות המציאות המאפשרת לכאורה לצעוד לכיוון ההפוך:

–         אובמה שחרר הרבה מהלחץ על ישראל ובארה”ב עסוקים בבעיות פנימיות שלהם.

–         בכל העולם הערבי, פורצות מהפכות עקובות מדם שתופסות את תשומת הלב הבינלאומית, ולראשונה: לא מצליחים להאשים את ישראל.

–         קיימת התפכחות בעולם בכלל ובאמריקה שישראל אינו מקור האי-יציבות העולמית שכולם חוששים ממנה.

–         ישראל הפסיקה להיות “אשמה” לכל עליות מחירי הנפט שמזיקים לכלכלת המערב.

נתניהו נגד כל הקואליציה שלו:

מאז בחירתו, נתניהו לא רק דהר שמאלה, אלא גם הכשיל כמעט כל יוזמה ציונית בכנסת (עובדים זרים, חקירת ארגוני שמאל, וכו’). השאלה היא: איך הקואליציה שלו נותנת לו לעשות את זה, איך מייצרים שתיקת הכבשים שהיא למעשה רמיסת הדמוקרטיה.

–         “לחזק את נתניהו מול אובמה”: מהמניפולציות הנדושות של חברי הליכוד, אסור להחליש את נתניהו אלא יש לגבות אותו מול הלחצים מבית ומחוץ.

–         חולשת נתניהו בסקרים כנשק נגד מפלגתו: בשת”פ נדיר בין התקשורת וראש הממשלה, אפשר להשתיק כל ביקורת ציבורית נגד נתניהו, ולא משנה איזה מעשה שמאלני הוא יבצע.

–         תסמונת חנן פורת: כל הזמן מזכירים את חנן פורת שהפיל את שמיר כשזה התחיל לפזול שמאלה ואז רבין עלה לשלטון.

–         מרבה שרים, מרבה יציבות: כל שר שיתבטא נגד ראש הממשלה מסתכן באיבוד כיסאו מיידית. כמעט כל אחד בקואליציה הוא שר או סגן שר, זה מקנה לנתניהו שקט לכל מהלך משמאל. התקשורת והגויים מגבים אותו בצד השני.

–         “לא להתבטא”: נתניהו מורה כל הזמן לחכ”ים ולשרים לא להתבטא בנושא בוער. הדבר הזה מאפשר לו להמשיך לתת את הטון למפלגה ולעם, ובזה, משתיק כל אפשרות של ביקורת מבית. רק האיחוד הלאומי שנותר מחוץ לקואליציה נותר מבקר החלטה כל שהיא  של ראש הממשלה. זה מייצר אווירה ציבורית של הסכמה שבשתיקה.

ממשל עריצותי נגד ממשל דמוקרטי.

גם בעריצויות שבעולם קיימים בחירות, ממשלות, שרים, פרלמנט, תקשורת, בתי משפט וכו’. זה עדיין לא עושה אותן לדמוקרטיות.

דווקא נבחרי העם, מעמדם, חופש הביטוי שלהם, הם הערבים על שמירת ביטוי רצון העם, במילים אחרות לדמוקרטיה. כי אותם חברי פרלמנט שנבחרו ע”י העם יכולים להזכיר לעם ולממשלה למה הם נבחרו, ולבקר את מעשי הממשלה במידת הצורך אם זאת סוטה מהדרך שעבורה היא קמה. אלמלא החופש הזה, הדמוקרטיה הופכת למשחק עריצותי של איש אחד: העומד בראשה.

נאמנות לדרך ולא לשלטון

חברי הכנסת שיצאו נגד מהממשלה והעומד בראשה מסתכנים בהפלתה. אך מי שנאמן לדרך ולא לשלטון, לא יחשוש להגיד את האמת, ולשאת בתוצאות. יש לאמת כוח, במיוחד כשהיא נאמרת בצורה ברורה ובלי בושה. לעומת זאת, מי שרוצה רק שלטון, יתכופף בסופו של דבר נגד מי שמאיים עליו, ואז, זה עשוי להתיישר לכיוון האמת. בכל מקרה ההימור נראה כדאי, ואפשר רק לנצח בדרך גם אם לא בשלטון המידי.