מי שלא חושש מאיש – לא יעצור באדום
החשש להישפט
המלט העיקרי של החברה המודרנית, המונע מכל אחד מחלקיה לעשות מעשים פוגעניים “מדי” בשני, בכל תחום, הוא החשש מעמידה לדין בגין המעשים שלו.
כך למשל:
– שוטרים חוששים לעליה בדרגה שלהם, ולכן לא יעשו מעשים קיצונים מדי (נגד ערבים לרוב).
– שר חושש מדין הבוחר ולא יסטה יותר מדי ממה שהבטיח לפני הבחירות שמא ייענש, ע”י המפלגה, הבוחר או הרב.
– אנשי השב”כ והמוסד חוששים מהפאשלות שלהם. הן מסוגלות להרוס את הקידום שלהם, מיד כשהתקשורת תדע לחבר את שמם עם כישלון ציבורי כלשהו.
– מפקדי הצבא חוששים ממתן פקודות התקפיות יותר מהמינימום הכתוב בספר, כדי לא לפגוע בקידום שלהם, ובסיכוייהם להיכנס לעולם העסקים ולפוליטיקה.
– שופט או פרקליט מצוי חושש ממתן דין רחוק מדי מההגיון, כי זה יכול לפגוע בסיכויים שלו להתמנות לפרקליט בכיר יותר.
– ראש ממשלה חושש, יותר מכל פקיד אחר במדינה:
o הוא חושש מאובמה, מהאיחוד האירופי, מהשרים, מהח”כים, מהבוחר, ממרכז הליכוד (צריך לסדר אותם פעם ב-5 שנים), ממתפקדי הליכוד, מהעיתונות (סקרים ודעת קהל), מהפרקליטות (שהיא תתחיל לפרק לו את הקואליציה ע”י המצאת כתבי אישום), מהבג”צ שהוא יתחיל לפסול לו חוקים, תקציבים ועוד. כל הדברים האלו עושים את ראש הממשלה לכמעט משותק. הוא לא עושה שום מעשה שהוא לא בדק בסקרים ושהוא לא מקובל על 70% מדעת הקהל הישראלית, ושלא קיבל אישור מוושינגטון.
אי איזון בחשש.
למרות שדעת הקהל הישראלית ברובה ימנית, שלטון האליטות עדיין נמצא בצד השמאלי הקיצוני של המפה (תקשורת, פרקליטות, בג”צ), ולכן הרבה יותר כדאי למי שחושש לקריירה שלו להגזים לכיוון השמאלי מלהגזים בכיוון הימני. מי שישפוט את הקצין או השר הוא קודם כל התקשורת, אח”כ הפרקליטות ולבסוף הבג”צ.
ברור שהאזרח והבוחר גם יכולים לשפוט את ה”מגזים” אך השיפוט שלו כלל לא מסוכן, רק 4 חודשים לפני הבחירות, יש להצהיר הצהרות לאומיות כדי לכבוש אותו.
– שוטר יודע שמח”ש לא מאיים עליו (נגד מתנחלים).
– שר ימני יזכה לחשיפה שלילית תמיד בתקשורת, ולכן יותר קל להיות שמאלני.
– אין סנקציה נגד מפקד שפעל בחולשה יתרה. רק ההיפך.
– להיות פרקליט שמאלן מהווה תמריץ בטוח לכיוון בית משפט העליון.
למרות כל זאת, גם אם קיים יחס של 1 ל-10 בין הגזמה “המותרת” לכיוון השמאלי ביחס להגזמה “המקובלת” לכיוון הימני, עדיין כל הגופים הנ”ל חוששים מהגזמה, אפילו נגד המתנחלים.
למי אין שום חשש?
קיים גוף אחד (בלבד!) במדינה, שאינו חושש מקידום, מדין הבוחר, ממערכת המשפט, מהתקשורת, מהפרקליטות, ממבקר המדינה, מהכנסת, ומהממשלה.
לגוף הזה קוראים בג”צ. הוא כל יכול. ואף אחד לא יכול לו. הוא מצליח לבחור את עצמו, והוא שופט את כולם. בכוחו לעצור או לחייב כל מהלך ממשלתי, צבאי, מדיני, אזרחי, חשאי, קנייני, שיפוטי, תקציבי, רעיוני, דמוקרטי, ערכי, ועוד – הכל!
הם אינם חוששים מאף אחד כי:
– אין קידום לאחר הבג”צ. רק פנסיה של כמה מיליוני ש”ח על חשבון מס ההכנסה של כולם.
– אף אחד לא שופט את שופטי בג”צ. גם אם הם גונבים כסף מהמדינה, גם כשהם שופטים את עצמם לטובה, ומחלקים מענקים לחבריהם. שופט לא נשפט. שום תלונה במשטרה נגדם לא עוברת את הפרקליטות.
– כל גופי השמאל מתייחסים לבג”צ כאל מקור הכבוד הלאומי שלהם, והם יגנו עליו בחירוף נפש.
לכן אפשר למצוא אי איזון משווע: 100% מתביעות בעלות אופי ציוני נדחות. 92% של התביעות של הערבים, ואחיהם השמאלנים מתקבלות.
דורית בייניש הולכת חופשי. היא בעלת הבית האמיתית של המדינה. איש אינו יכול נגדה.
אומנם יש פתרון
מבחינה חוקתית, הכנסת ברשות שר המשפטים יכולה לעשות הרבה סדר בבג”צ. אם היא רוצה.
אך למה היא לא מצליחה? למה כנסת ימנית לא עושה דבר נגד דורית בייניש שהורסת כל חלקה טובה בהתיישבות, במשטרה, בציונות, בצבא, בביטחון, במשפחה היהודית ועוד?
אפשר תוך מספר שבועות לצמצם בצורה משמעותית את כוחה של בעלת הבית של המדינה.
– לבטל את זכות השיבוץ – שערוריה שלא קיימת בעולם כולו, הנותנת לנשיא בית משפט את הזכות לשבץ לכל תיק את השופטים שהוא בוחר, ולכן לקבוע את הדין עצמו למעשה.
– להוריד מהבג”צ (בחקיקה) את הזכות לדון בנושאים בטחוניים ושל אמונות ודעות. – אז הוא יהפוך להיות כמו בית המשפט העליון בארה”ב או בצרפת, הוא יעסוק בדברים הקשורים אליו ולא למדינה כולה.
– לשנות את ההרכב ע”י הוספת שופטים.
המהלכים האלו חייבים לבוא משר המשפטים ולהיות נתמכים ע”י כל חברי הכנסת הימניים.
כל הדברים האלו לא הצליחו אף פעם בגלל שהם היו תלויים בקומץ קטן מאוד של אנשים שהאליטות ידעו להכניע בדרך שלהם. היה מספיק להחזיק ביעקב נאמן ובגלעד ארדן, והם הצליחו להכשיל כל מהלך של הכנסת נגד ההגמוניה שלהם.
הכנסת הבאה תצטרך להתכונן מול כוחם העצום של מגיני הבג”צ אם היא רוצה להצליח להחזיר את הדמוקרטיה לעם ישראל.
אכן יש להחזיר את כוחה של המשטרה והכל מתחיל מלמעלה …!!!