לראשונה בישראל – מדיניות חוץ גאה!
בכל מקום בעולם, מדינה בוחרת את קשרי החוץ שלה ע”פ האינטרסים הכלכליים הדיפלומטים, והלאומיים שלה. אך אין מדינה בעולם שהיא צמאה לקשרי חוץ כמו ישראל. היהודים שאינם מבינים את יחודו של עם ישראל, ושוללים את מעמדו הרוחני המיוחד, לא מבינים את ריחוק האומות מהם, וסובלים מזה סבל של ממש, מאחר שאין להם כל הסבר הגיוני לתופעה. בגלל זה מדינת ישראל הרגילה את העולם שבכל משבר דיפלומטי היא נוהגת ללא כל כבוד עצמי, רק שלא יינתקו עימה קשר.
מאז ומתמיד, תחת כל הממשלות, שרי החוץ היו אנשי שמאל, השגרירים היו אנשי שמאל, מטרת מדיניות החוץ היתה “איך לגרום לעוד מדינה בעולם לקרוץ בחיוך קל לעברנו, איך למצוא חן בעיני האמריקאים, בעיני הערבים, בעיני האירופאים, בעיני כל מי שרק אפשר”. ברוח זו חתמה מדינת ישראל על הסכמים כלכליים, דיפלומטים ואסטרטגיים חסרי איזון לחלוטין, אפילו רעים לכלכלה ולבטחון ישראל, רק בגלל אותו צורך העז להיות כדברי נשיא המדינה “לא עוד – עם לבדד ישכון”. הגויים הם אלו דווקא שמבינים את מרכזיותו של עם ישראל, ומתוך כך הם אלו שמדווחים כל הזמן על המתרחש כאן, גם אם לא בצורה חיובית בד”כ.
בזמן שתיק החוץ הגיע ליהודים גאים (גם אם הם לא דתיים), לא ידעו אזרחי ישראל במה זה ישפיע על מעמד ישראל בעולם. השינוי בשטח הורגש מייד. כבר בשבוע הראשון לתפקידו הנחה שר החוץ את כל השגרירים “להגן על כבוד מדינת ישראל – דבר שיש בו חשיבות באזורנו” – הנחיה שלא שמעתי עליה קודם. מראש הוא הצהיר שהוא “לא מתכוון להיות שר לענייני הרשות הפלסטינאית“, שלא יהיה לו יותר מדי זמן בשבילם. לראשונה הרגשנו שאין אנו נותנים יחס של שוויון לאותה חבורת הטרוריסטים. הוא וסגנו, סרבו לתת כבוד לאלו שמשפילים ורומסים אותנו ברבים, כמו הטורקים, השדולה הפרו-פלסטינאית בקונגרס האמריקני. זאת היתה הפעם הראשונה שדרג מדיני בכיר בישראל מסרב לפגוש חברי קונגרס אנטישמיים, שכמה שעות לפני כן ביקרו אצל טרוריסטים בעזה. גם בזמן שסוריה איימה על ישראל הם יצאו באיום נגדי, ולא נהגו כפי שנהוג אצלינו: להשפיל מבט, להתנצל, לפתוח במו”מ על שלום, “להנמיך את האש” כפי שאחרים עשו כדי לחזור להיות ישראלים גלותיים מצויים.
מתברר שלמרות התקפות התקשורת, הנשיא, רה”מ, הממסד, הערבים, האירופאים ועוד, עם ישראל די אוהב את הדרך הלא-פוליטיקלי-קורקט הזאת של משרד החוץ החדש. אולי עם ישראל מרגיש שאפשר להיות ישראלי גאה לפחות כמו כל מדינה אחרת בעולם, אולי גם בזירה הבינלאומית שהשמאל הטביע בה את חותמו ביחסנו אל הגויים בצורה כה עמוקה. גם שם, דברים מתחילים להשתנות, והוכח ע”י יהודים לא דתיים, שאפשר אחרת. אפילו הוכח שזה דווקא יכול לעבוד. לראשונה גוי שרומס, משפיל, ופעיל נגד ישראל, עלול לשלם על זה מחיר. דווקא ההתרפסות מביאה רק יותר עוינות.
