לחץ מאובמה? לא על ביבי!

תמונה רשמית של אובמה מדבר בטלפון עם נתניהו

הלחץ האמריקאי: לא משנה איזה ממשלה תקום בישראל, הוא תמיד יהיה קיים. בין מהממשל הרפובליקני שרוצה ישראל חזקה אך לוחץ כדי להחלישה, בין הדמוקרטי שרוצה ישראל חלשה ולוחץ גם כן כדי להחלישה, ובין הממשל המוסלמי שלא מתבייש לרסק ולהשפיל את ישראל בפומבי ורק דואג לתת כמה הצהרות של “חברות ונאמנות נצחית בין המדינות”.

הלחץ האמריקאי קיים כי:

1)       הוא אפשרי, (הסיוע המיותר והחונק = 2.5% מהתקציב שלנו!), אנחנו מסכימים לאותה עבדות.

2)       הם יכולים בזכות ניגוח ישראל לקרב מדינות ערביות שהם לא במלחמה איתם כרגע,

3)       ובעיקר הם כניראה לא מפסיקים לקיים את דבר ה’: “הלכה היא, עשיו שונא ליעקב”. קיימת התנגדות פנימית בלתי מוסברת של העולם המערבי כלפי ישראל. קוראים לזה אנטישמיות או אנטי-ציונות לפי התקופות.

ביחס לאותו לחץ, התרגלנו שהשמאל הקיצוני מזמין את הלחץ על ממשלות הימין כדי לכופפם ע”פ (חוסר-) האידיאולוגיה שלהם. התרגלנו שהימין מנסה להדוף את הלחץ הזה, ובשיטת הליכוד: להגיד “כן אבל….” ובזכות האבל הזה, להרוויח עוד כמה שנים עד לבחירות הבאות בארה”ב.

למדנו לאחרונה שהאמריקאים הם לא ממש טפשים, והם למדו לפקח מספיק מקרוב על המדיניות הפנים-ישראלית, כדי למנוע את ה”אבל”, ולגרום ל”כן אבל” להפוך ל”כן בהחלט ומיד!”. אז, התחלנו לדאוג. איך ממשלת “הימין” תעצור את הלחץ הגס והבלתי פוסק של חוסיין אובמה?

כך חשבתי באמת כמו רוב עם ישראל שראש הממשלה מתפתל ומנסה לחמוק מצרפניו הארוכות של הממשל היותר עוין שישראל הכירה מימיה. כך חשבתי – עד אתמול בבחירות למרכז הליכוד…

ניראה שטעינו, או שטעיתי. ביבי לא רוצה לשמור על הארץ. אין לחץ של אובמה על ביבי. אך יש לחץ של אובמה (ושל ביבי) על הקואליציה שלו. הממשלה שלו לא רוצה ברובה להתקפל, ולייצר כאן מדינת אויב על קוי 67 ולחלק את ירושלים. אך רוה”מ רוצה, ביחד עם לחץ אובמה, הם מתכננים את אונס הליכוד, הבית היהודי וש”ס כדי לקדם את מזימתם.

כבר לפני כמה חודשים, כתבתי שהבחירות למרכז הליכוד הם הדרך היותר נוחה ו”כנה” כדי לעצור את התכתיבים מעבר לים: כל בחירות חדשות למרכז מפלגת השלטון היו מחליפות את רוב הנוכחים לחברי מרכז הרבה יותר ימניים מאלו, ועוד יותר מנתניהו. הדבר היה מייצר לחץ על השרים, לחץ על החכ”ים. הדבר היה מנטרל את אובמה ואת יועציו האנטישמים (היהודים).

אם רה”מ היה רוצה, הוא היה רק נותן לבחירות לקרות. זה היה מספיק. זה דמוקראטי. זה רצון הליכוד. הוא מחויב ע”פ החוק וכו’ וכו’. במקום זה, הוא עבר על חוקת הליכוד, דרס את הדמוקרטיה, כפה את השרים שלו, איים על כל ח”כ שיעז להתבטא נגדו בפיטורין מיידיים מכל ועדות הכנסת (לוין, חוטובלי), יצא לקמפיין ענק בניגוד לחוק מימון מפלגות, מנע משקיפים בקלפי, מנע משקיפים בספירה, הביא קלפי עד לבוחרים שהוא בטח בבחירתם, עשה כל מעשה פסול אפילו בשביל מדינת עולם השלישי. הרבה יותר ממה שהוא היה יכול לעשות אם הוא היה באמת רוצה לשמור על מדינת ישראל מפני אויביה.

כפי שראינו בעבר, עבור כנופיית שלטון החוק, מסירת ארץ ישראל לאויב מכפרת על כל פשע. ראינו את זה עם שרון. הוא נעשה “אתרוג” עד שהקב”ה גזר עליו להיות “צמח”. היום בית המשפט, התקשורת, אבירי “שלטון החוק” מוכנים לשתוק: העיקר שביבי יקדם את המדינה הפלסטינאית. הם נותנים אישור לכל פשע, לזיוף לכל מהלך, רק שביבי ימשיך – והוא ממשיך, ביחד עם אובמה.

אונס הליכוד עבר בהצלחה. ביבי יכול לנווט ללא הפרעה מצידם.

שלב הבא: ש”ס – ברשות אלי ישי שמסרב להתקפל. הוא לא דומה לדרעי, אי אפשר לקנות אותו עם כסף, הוא ישר ולא מעורב בפרשיות שחיתות או נשים, שדרכן ניתן ללחוץ עליו. האמריקאים הבינו זאת. הם מזמינים אותו לשיחות “חינוך”. שם ינסו לשבור את הסלע האחרון שמתנגד לחלוקת ירושלים בממשלה. האם הוא יעמוד בזה? איזה תרגילים הפסיכולוגים, המומחים, המניפולטורים היותר מבריקים בעולם יכינו לו? ה’ יודע תעלומות. עלינו להתפלל שהוא יעמוד ולא יבגוד בארץ ישראל ובבוחריו כפי שביבי ושרון עשו לפניו.