מסמך גלנט: האפשרות השלישית שלא דווחה עליה בתקשורת

לתפקיד הרמטכ”ל הבא מתמודדים 5 אלופים:

–    אבי מזרחי, טנקיסט ובוגר שב”כ.

– גדי אייזנקוט:  גולני. אלוף פיקוד הצפון. שמענו עליו שהיה מפקד אוגדת יו”ש לא תמיד לטובה,  כאלוף פיקוד צפון השתתף במלחמת לבנון השנייה, תמך בטיהור דרום לבנון.

– בני גנץ: צנחן, שימש גם ביו”ש, גם אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ”ל. נחשב בין המועדפים לתפקיד.

– יואב גלנט: אלוף פיקוד דרום בזמן עופרת יצוקה. ביקש להאריך את המבצע. היה מקורב לאריאל שרון. אהוב על ברק.

– גדי שמני: אלוף פיקוד מרכז גם כן. אויב ההתיישבות ביש”ע. נמצא אשם בזיוף מסמכים על פינוי חומש.

למי חשוב הרמטכ”ל?

לאזרח פשוט במדינה, הרמטכ”ל הבא עלול לנהל את המלחמה המסובכת ביותר שידע צה”ל ב-30 השנים האחרונות. אבל באליטות השמאל, חושבים על הרמטכ”ל הבא כמי שיקבל פקודת גירוש של עשרות אלפי יהודים מבתיהם ביהודה ושומרון, ולשם כך, ברור שנדרש להם מועמד מתאים לתפקיד שציפה להימנות סגן הרמטכ”ל במקום גנץ, כמעט עזב את צה”ל ושוכנע להישאר ע”י אהוד ברק!

אין לשכוח שרמטכ”ל (מוצלח יחסית) מהווה נכס אלקטוראלי חשוב לכל מפלגה בסיום תפקידו.

אייל ארד: מניפולציות בע”מ.

אייל ארד הינו מעצב דעת הקהל הבכיר ביותר במדינה. הוא היה מבכירי “פורום החווה” בתקופת שרון ושם ניהל בפועל את מדינת ישראל באותה תקופה יחד עם עומרי שרון. הוא ידוע בתוך מחולל ספינים יעילים שמצליחים להטות שמאלה את דעת הקהל הישראלית, ברגעים הקריטים ביותר. למשל, כפי שחשפנו חודשיים לפני הבחירות, הוא יצר את “אפקט פייגלין הפוך”: הוא סיפר שנוכחות פייגלין תחליש את הליכוד. הדבר גרם לנתניהו (הלחיץ הלאומי) להיכנס לפניקה ולהשתמש בכל אמצעי כדי לעצור בעדו, דבר שגרם בפועל לאובדן של 6 מנדטים, אותם מנדטים שהוא התחייב ללבני בצורה פומבית 3 חודשים לפני הבחירות. ארד יודע לייצר ספינים מורכבים ארוכים ומועילים, והוא הוכיח את עצמו בהזדמנויות רבות ב-15 השנים האחרונות.

המשטרה פתאום מצאה אשם

קצין זוטר לא ידוע יצר לבד את המסמך. כך טוענים במשטרת ישראל. כך יוצאים נקיים: הרמטכ”ל, 5 האלופים וגם אהוד ברק שאותו פרסום קשר אותו גם כן לפרשה. הסיפור הזה נראה הזוי לחלוטין. עכשיו המשטרה הולכת להתאמץ מאוד כדי לשכנע את הציבור שאכן היא מצאה את המזייף המקורי.

זיוף בעידן האינטרנט:

היום בישראל 100% של שיחות הטלפון/פלאפון שלנו מוקלטות, אתרי הגלישה גם כן, אפילו מיקום מדויק (עד 5-8 מטר) של הטלפון הנייד של כל אדם במדינה (היינו של כל אזרח למעשה) נרשם במאגרי נתונים. חוק “האח הגדול” מאפשר למשטרה לגשת ללא כל בעיה, ובלי יותר מדי צווים של בית המשפט. גם מסמך שנמחק ממחשב, ניתן לשחזר ע”י שיטות מודרניות, אפילו אחרי שנים רבות (שיטות לא ידועות למשטרת ישראל, כשב”יחידה לפשעי מחשב”, מתקשים עדיין להשתמש ב-google).

למרות כל זה, עדיין לייצר מסמך ללא עקבות. אפשר להשתמש במחשב לא ידוע , להתחבר אלחוטית במקום  ציבורי (כמו מרכז העיר בירושלים), ומשם לייצר כתובת דואר חדשה ולהפיץ מסמכים, אפשר גם להשתמש ב-SKYPE (מוצפן בערך כמו הבנקים).

מי שיצא מחוזק דווקא: האלוף גאלנט ו…אייל ארד.

התקשורת שואלת אם המסמך הוא מזוייף או שיצא מאייל ארד. אבל אייל ארד אינו פובליציסט מתחיל וגם אם השיטה שמסופרת שם יכולה להתאים למניפולציות שלו, אפשר בהחלט לשקול אפשרות שלישית: המסמך הוא מזוייף ובכל זאת הוא פרי מוחו של אייל ארד: הרי האלוף גאלנט לא עמד כלל בראש המירוץ לפני הפרשיה הזאת. ובזמן קצר הוא קודם משמעותית בזכות המסמך הזה. האם אפשר לדמיין שמישהו הפיץ מסמך מזוייף כדי להחשיד בשלב ראשון, ולטהר בשלב שני את יואב גאלנט? היינו ע”מ  לקדם אותו דווקא? גם אייל ארד, זכה לפרסום חינם ולטיהור שמו בסופו של דבר. דווקא סוג הספינים האלו המורכבים משתי דחיפות הפוכות אל דעת הקהל הישראלית מזכיר לי את שיטות אייל ארד…