עוצמתו וחולשתו של עם

מה יש לנו ללמוד מהיפנים. ומה חסר כאן.

לאור האסון ביפן וזה שאירע בהאיטי ניתן לבחון מה היא עוצמתה וחולשתה של אומה. איך עמים שונים מגיבים מול אסונות שפוקדים אותם. מה היא הנוסחה לעוצמה, ולהצלחה עבור עם. וכמובן איפה מדינת ישראל נמצאת בכל זה.

יפן מול האיטי:

בהפרש של כשנה פקדו רעידות אדמה את האיטי ואת יפן. רק שביפן עוצמת הרעש הייתה כ-100 פעמים יותר גדולה מזו שבהאיטי. בנוסף, ממשיכה יפן לספוג הרס מתמשך עקב פגיעה בכורים הגרעינים שלה. כמה שבועות אחרי האסון הדבר החשוב ביותר שהיפנים נזקקו בו נותר הסיוע לטיפול בכורים המתחממים. אך בהאיטי, העולם התגייס לשלוח שוטרים כדי למנוע את מעשי הביזה של האוכלוסייה.

לעומת זאת, התנדבו ביפן רבים לסייע לשיקום הכורים הגרעיניים, בידיעה ברורה שהם לא יגמרו את השנה, עקב כמות הקרינה שהם יספגו. כל החברה שם מתלכדת ומנסה לבנות את עצמה מול הבלתי אפשרי.

לא רק באסונות, יפן הוכיחה את עוצמתה אלא מאז תקופת הסמוראים. תמיד הוכיחו כוחות פנימיים רבים לטוב ולרע.

לא רק באסונות הוכיחה האיטי את חולשתה אלא מאז היווסדה: לא נרשמה חברה מסורה לערכיה בכל מדינות אפריקה ודרום אמריקה כבר כמה מאות שנה.

המודל הישראלי הנערץ

פעם אורגנה ע”י מנהל חברה שעבדתי בה פגישה משולשת בין סטרט-אפ ישראלי, מנכ”ל מיצובישי, ומנכ”ל חברה לא גדולה ביפן (בעלת 6,000 עובדים). המנהל שלי ישב באמצע ומנכ”ל מיצובישי הציג לפניו חוברת שהונפקה ע”י משרד התעשייה היפנית שכותרתו: “סודות ההצלחה הישראלית”. הוא טען שכל מנהל ביפן מקבל חוברת כזאת כדי לנסות ללמוד מהישראלים המהווים עבורם מודל לא מבוטל לחיקוי.

בקוראה הדרומית מקצוע התלמוד הפך לחובה לכל תלמיד. שם גם כן, רוצים ללמוד מהצלחת עם ישראל וסבורים שחוכמתם נובעת מלימוד התלמוד.

משלחות רשמיות של אנשי ממשל ותעשיה של סין בקשו עזרה מישראל כדי ללמוד להקים היי טק וחקלאות.

בתחומים רבים, ישראל נמצאת בשורה הראשונה מול מעצמות כמו ארה”ב ואירופה.

ישראל נחשבת הדרקון  של המזה”ת. אין לה שני בעולם ביחס לדינמיות וליצירתיות שלו.

החולשה הישראלית

עיקר החולשה הישראלית נובעת מירידת הכוחות הציוניים שבה. היא לא גם מצליחה בגלל זה להילחם נגד אויביה, ולהציג את צדקתה לעולם כולו.

עם ישראל נמצא מלוכד וחזק רק תחת הסכנה.

–         בכל מלחמה נרשמים מעל 100% גיוס ליחידות מילואים.

–         אחרי כל פיגוע, פתאום כל הטרמפיאדות ריקות, האחווה מתעוררת.

–         רצח משפחה באיתמר מאחד את כל הכנסת ומזכיר לעם ישראל איפה הוא גר.

אבל בשאר השנה הישראלי הממוצע חושב בעיקר על עצמו, ועל משפחתו.

–         רק 15% מהעם יוצא למילואים.

–         עדיין רוב האנשים מתייחסים למס הכנסה כאויב שיש לרמותו.

–         עדיין ישראלים רבים חולמים על גרין קארד והגירה לארה”ב.

–         עדיין עשרות אחוזים מהנוער עוברים דרך הקב”ן ומנסים להשתמט מהשירות.

–         עדיין חיים בחו”ל כמה מאות אלפי ישראלים שלא שבו הביתה.

עוצמה וערכים

אי אפשר להפריד בין עוצמה של עם לדבקותו בערכיו. בסופו של דבר חברות בלי ערכים מתפרקות נופלות, או נכבשות. אירופה הפוסט-מודרנית שוקעת ונכבשת בלי מאמץ ע”י ההמון הערבי שבה, זאת למרות ההיסטוריה הארוכה שלהם. הם פשוט עייפים. גם בישראל לא חסרים חלקים מהעם שהם עייפים. מי שעייף פשוט לא שורד. ובמדינת ישראל התהליך מתרחש יותר מהר מבכל מקום בעולם. השיבה לערכים הציוניים לא רק תביא ליציבות צבאית והחזרת ההרתעה מול אויבינו, אלא גם לצמיחה כלכלית מאומצת אחר שהישראלי יראה במדינה שלו גורם מרכזי בחייו, שיש לפתחו ולחזקו.