המלכודת של מחאת האוהלים

קרקאס האוהלים. עוד לא יודעים להעריך את רמת הנזק שנגרם

לא מעט אנשי ימין, רבנים ודמויות מוכרות, החליטו להצטרף למחאת רוטשילד, על “צדק חברתי”. רבים מהם מתוך התלבטות אמתית. סה”כ ישנם קשיים אובייקטיביים, מחסור בדירות, מחירם של מוצרים רבים הוא פי 2 עד פי 4 ממחירם באירופה עקב מחסור בתחרות ריאלית בין הקבוצות הגדולות. ממשלת ישראל יכולה לפעול כדי לשפר את המצב בתחומים האלו, גם אם היא לא אחראית עליהם ישירות (לא מדובר על מיסים).

נתניהו כמו שאול המלך:

יש הרבה מן המשותף בין שאול המלך (משבט בנימין) ונתניהו ראש הממשלה. גם לשאול היו לא מעט זכויות של גבורה ושל אחדות העם, אך נפילתו נגרמה כתוצאה מחוסר עמידה בעקרונות מול חמלתו ובקשות העם. שאול לא חיסל את ראש אויבי ישראל של אז (אגג – מלך עמלק) ונכנע לעם שלקח עמו כבשים למרות הציווי. שאול היה ירא ה’, ידע מה נכון, אך נכנע מתוך אהבתו לעמו. כך הייתה גם נפילתו, ושמואל גזר עליו שהוא לא ימשיך בתפקידו. מיד בתחילת המחאה נתניהו קרא לכל השרים “תכנסו כולכם מתחת לאלונקה”. בימין הבינו שראש הממשלה זקוק בדחיפות ל”השתלת עמוד שדרה”.

עיתונאים משועממים, הזדמנות לאנשי ימין:

יש בשדרות רוטשילד מלאי של עיתונאים שממתינים ומצפים לכל חידוש שיוכלו לדווח עליו ולהתפרנס. אנשי ימין רבים קלטו את זה וראו שם הזדמנות להיחשף דרכם. אמת היא שנדירות ההזדמנויות להגיע לציבור הרחב לכל דתי או ימני, ואם כן אפשר להבין בהחלט את מי שבוחר לרכוב על הסוס הזה כדי לקדם דברים חשובים למען עם ישראל, כגון בניה בשומרון, הידברות בין חלקי העם, ועוד. כמו כן הצליחו אנשים אמוניים לעלות לכותרות בזכות השתתפותם במחאה.

משמעות הזמן והכסף במחאה ציבורית

כל מי שהתעסק עם מהלכים ציבוריים, יודע היטב שלא משנה כמה אתה צודק, וכמה העם איתך, בלי כמה מיליוני שקלים שום אירוע תקשורתי לא יכול להחזיק שבוע. גם עם התמיכה המסיבית חסרת התקדים בכל היסטורית המדינה של התקשורת במאבק, גם עם מיליוני השקלים שנתרמו ע”י המיליארדר הפרו-פלסטינאי דניאל אברהם, גם עם ההערכות השקריות של המשטרה והתקשורת, הנושא הזה היה נמאס די מהר, אם הימין לא היה מסייע לו. בכל מקרה מערכה ציבורית כזאת דורשת מיליוני שקלים בשבוע וגם שונאי ישראל לא ממהרים להוציא את כספם כ”כ מהר, גם אם כולם יודעים (אירן בראש) שיש במחאה הזאת כדי להחליש מאוד את ישראל,  ואת השלטון הנוכחי.

המטרה הראשונה של המחאה: חישוב אלקטוראלי:

למרות מסירות הנפש הגדולה שיש לאנשי הימין, הם בד”כ לוקים בחוסר חשיבה אסטרטגית. הסברנו כבר לפני מספר חודשים שהשמאל מתכוון לייצר מספר מפלגות מרכז שיישאו על דגלן נושאים חברתיים כלשהם, ועלול לטרוף דרכן 10 עד 25 מנדטים. אותם ח”כים חדשים יהיו כביכול “א-פוליטיים” או מהמרכז, אך למעשה הם יצביעו כולם שמאלה ברגעי האמת הבאים של הכנסת, וכך למעשה השמאל ימשיך לשלוט במדינה. גם לאנשי ימין שמצטרפים, ברור שכל מטרת עיר האוהלים היא להפיל את ביבי, את הימין, להקים מדינה פלסטינאית, לגרש את כל היהודים, וכו’ וכו’. הם יודעים את זה היטב. הם רק חושבים שזה לא נורא, כי העיקר הוא לתרום לדברים האמיתיים. הטעות בחישוב הימין אינו ברווח המיידי של הצטרפותם למחאה. היא ביצירת מהלך שהם שותפים לו ששמו מפלגת מרכז – חברתית חדשה. אולי בראשות אריה דרעי או אחר (הם בודקים כרגע, מי יביא הכי הרבה קולות). כרגע בגלל עוצמת המחאה וגם בגלל הצטרפות הימין אליה אותה מפלגה עלולה לקבל 23 מנדטים. אם זה יקרה, הימין לא יקבל את הגוש החוסם שהוא זקוק לו, והמדינה תמשיך להתדרדר למחוזות שמאלה.

המטרה השנייה: התעסקות עם אוהלים במקום ספטמבר

חודש שלם, ממשלת ישראל התנתקה מכל נושא והתעסקה רק  באנשי האוהלים. שכחו מאיום האו”ם בספטמבר. שכחו שיש להעביר מקסימום קולות שם לצד של ישראל. השמאלנים והפלסנטאנים חישבו והעריכו נכון את מחאת הקיץ. נתניהו “נפל בפח” כדברי אחד השרים הבכירים שלו. כרגע נותר פחות מחודש, אולי החודש החיוני ביותר של ישראל לעשור הקרוב. וממשלת ישראל מתעסקת עם אנרכיסטים שהצליחו למשוך אחריהם את העם. לא מעט בזכות אותם אנשי הימין.

מסקנה לא מעודדת

חודש עבר, סוף חופשת הקיץ מתקרב, ואתו סוף ה”הפנינג” המוצלח של האוהלים. פירותיו כבר מורגשים בצמיחה: נרשמה האטה בצמיחה ביותר מ-1% וזאת רק התחלה. עם ישראל עוד יתגעגע לכלכלת נתניהו שלפני האוהלים, אולי כמה דברים טובים יצאו מזה, אך כשנעמוד 160 נגד 10 קולות באו”ם כולל מדינות שהתלבטו עד לרגע האחרון (יותר מ-60 מדינות באו”ם עוד לא החליטו סופית מה להצביע!!!!), ישאלו אזרחי ישראל הימניים: איפה הייתם בחודש אוגוסט כשעוד יכולתם להפוך את הכל? הם יענו: היינו עסוקים באוהלים.