אז מי שולט בישראל? (לא הבג”צ…)

הרבה גורמים מבקשים את שליטתם על מדינת ישראל…

ממשלת ישראל ושריה, מקבלים כל יום החלטות הקשורות לעתיד המדינה. אך כשמדובר על החלטות גורליות, עומדות בפני ראש הממשלה שיטות יצירתיות כדי לממש את רצונו תמיד, הכל בצביון של דמוקרטיה הוגנת. נלמד על אופן פעולתה ועל נקודת התורפה הראשית של השיטה הזאת.

שיטת השמיניה, השביעה, התשיעה, הרביעיה , המטבחון ועוד.

לא מקובל בעולם “הנאור” שראש ממשלה יחליט לבדו בנושאים גורליים. הוא אמור לבחור ברוב הוגן ודמוקרטי, תוך כדי שמיעת כל הדעות. לשם כך, כמו בעולם כולו, יש בישראל ממשלה וועדות שונות בכנסת. אלו אמורות לייצג די נאמנה את רצון העם.

אמנם הומצאו בישראל שיטות שונות: ראש הממשלה יכול להחליט לבדו על כל דבר דרך שיטה מיוחדת: כינוס שרים מיוחדים לגיבוש החלטה.

הוא תמיד יכנס שרים שמאלנים, כגון מירידור ובגין, מול שרים ימניים כגון יעלון וישי. בסופו של דבר הוא קובע את ההרכב ולכן הוא קובע גם את ההחלטה. ההצבעה לא רלוונטית מאחר והוא בוחר בשחקנים לבדו. כך, כדי להחליט על הריסת גבעת האולפנה, הוא כינס את ברק, נאמן, מופז ויעלון. לא קשה לדעת מה דעתו של כל אחד. כמו כן, בכל עניין אחר, הוא המציא פורומים שונים שהוא הרכיב בעצמו בעלי 7, 8 , או 9 שרים, ובזה הוא ניטרל את הממשלה, את הכנסת, ואת הבוחר. הרי הם לא נדרשים להחליט אלא משמשים לחותמות גומי למה שהשרים “המובחרים” כבר אישרו.

ממרכז הליכוד לצירוף קדימה

כדי לנטרל כללית את יכולת צירי המפלגה מלהביע ביקורת על העומד לקרות, נתניהו ביקש להתמנות לראש וועידת הליכוד. בדרך הזאת, הוא יכל להוריד בהרבה את השפעה המרכז, ולהמשיך להנהיג את המדינה על ידי מפלגה שהוא יכול להשתיק מתי שהוא רוצה. חברי המרכז הקודם בליכוד נבחרו לפני 11 שנה, וגם הם היו ימניים הרבה יותר מראש הממשלה. אך בבחירות האחרונות, הוחלפו 2100 מתוך 3600 חברי מרכז, אנשים אידאולוגיים שרוצים להשפיע על עתיד המדינה, לא אנשי הג’ובים שקל לקנות אותם.

נתניהו, הרגיש בכינוס ועידת הליכוד שאין לו רוב. הוא כבר לא יכל לרמוס את הבוחרים שלו, הם הפגינו בגרות, והצליחו להכשיל את התרגילים שהוא הכין להם.

נתניהו הבין שגם שרים נאמנים לא מוכנים ללכת איתו על הקו השמאלני שלו. אז הוא החליט לדלל את כוחם, לצרף אליו מפלגת שמאל קרובה יותר לדעותיו, שהוא יוכל דרכה לאיים, לתמרן ובסופו של דבר, לקבוע.

עם כל זה, ראש הממשלה לא שולט בסופו של דבר

כשמכירים את חולשותיו של אדם, קל להשתמש בהן כדי לשלוט בו.

לכן, כשנדמה שלמעשה נתניהו מצליח לכופף את המפלגה שלו (ע”י תרגילים), את הקואליציה שלו (ע”י איזון הדדי) , את הבוחר הישראלי (ע”י הכריזמה שלו), האם הוא זה שמחליט באמת בסופו של דבר?

מסתבר שלא. אלא מי?

פשוט: אותו כתב צעיר, ללא עבר פוליטי או צבאי, שכותב בדף הראשון של האתר Ynet, הוא זה שיחליט מה שראש הממשלה יעשה בסופו של דבר. השיטה פועלת ללא דופי, מאז ומתמיד על נתניהו: מספיק לצייר אותו כ”ימני מדי”, “קיצוני”, “נתון למרות  הפייגלינים”, הוא מגיב ללא היסוס ופונה שמאלה. זה עובד תמיד. ראש הממשלה כ”כ חושש מהתדמית הזאת שהוא מוכן לנהוג בכל דבר כפי רצונם, רק שהם לא יציירו אותו כאיש “ימין קיצוני”. למשל, ממשלת נתניהו, בנתה הכי פחות בתים ביו”ש מכל ממשלות העבר, כולל רבין, ואולמרט. כי בעיני הכתב של ynet, זה לא מוצא חן, ולכן קל “ליישר” את ראש הממשלה לכיוונים חדשים, קרובים יותר תקשורת הישראלית, אבל רחוקים יותר מהבוחר.