הטובים והרעים בעולם הנאור
המערב, אוהב לשחק את תפקיד הגיבור המערבונים
בעולם המערבי כמו בכל מערבון מוצלח, יש “טובים” ויש “רעים”. ובזמן שהרעים ממש מגזימים, אז המערב (הם… טובים, תמיד!) יוצא להושיע את “הטובים” מפני רעת “הרעים”. בפעולות אלו הם משיגים את המטרות הבאות:
– הם יכולים סוף-סוף להצדיק את תקציבי הביטחון העתק שלא היו בשימוש עד כה.
– הם מביאים גאווה לאומית לעמם. הם יצאו להגן על הטובים!
– הם תמיד מנצחים (הם לא יוצאים למבצע בלי יחס של 50 על 1 נגד האויב). למעשה, לאחר זמן, הניצחון הזה כבר לא מוכח.
– הם יכולים לחסל את המלאי הישן של טילים ותחמושת שאבד עליהם הכלח.
– הם מרגישים שהם עושים היסטוריה.
– הם מקבלים מלא כותרות וזמן דיבור בתקשורת הלאומית והעולמית.
– הם משפרים את מצב הכלכלי והתדמיתי של המדינה שלהם וגם של המפלגה שהם עומדים בראשה.
– הם מזכירים לעולם, מי הבוס כאן!
כמה טיפים להצלחת המתכון:
– יש לייצר דמוניזציה תקשורתית של הצד שנבחר כ”רעים”.
– יש להמציא דמויות פוליטיות חדשות שיהפכו ל”טובים”. אותם דמויות “ישחררו” מהרודן המקומי ויתפסו את מקומו.
– הפעילות הצבאית צריכה להיות מהירה.
– המערב תוקף (לפני המצלמות), רק מטרות “צבאיות”.
– אסור לשקוע בבוץ אלא אם כן יש לזה השפעות ישירות על קניית נפט בזול למשל.
– אסור לאבד חיילים (אם אפשר) בפעילות שכזאת, זה לא טוב לדעת הקהל הפנימית.
– אין להסתבך עם צבא חזק מדי, גם אם אלו טובחים מדכאים אוכלוסיות שלמות ומאיימים גרעינית על כל העולם.
– חייבים לתת הרגשה של מלחמה נקייה וצודקת, כדי להצטייר כמושיעי הטובים מפני הרעים.
איך, ומי מחליט על הטובים והרעים?
כשמדובר במדינות ערב, קשה לדבר על טובים ורעים. הרי כולם בעלי מנטליות ערבית, ובד”כ אין בעיה לאף צד לבצע השמדת אוכלוסיה אזרחית של הצד השני. כמו כן, העולם הערבי מעולם לא הכיר בדמוקרטיה, ולכן קשה לדבר על מועמד דמוקרטי יותר. הרי אם האופוזיציה הייתה בשלטון, היא הייתה נוהגת מן הסתם כמו השלטון הקיים.
למעשה כפי שהראתה את זה תוכנית הסטירה latma, העיתונאים הם אלו שמחליטים עבור צבאות העולם מי ייראה מסכן, ומי ייראה צודק.
סרט אחד עם תמונות בוטות מספיק, מסוגל להזיז בכמה עשרות אחוזים את רצון האוכלוסייה לבקש או להסכים להתערבות צבאית של עמם מחוץ לגבולותיה, ולהיפך.
המוסר הנוצרי במיטבו.
קיים בעולם בלבול שלם בתחום המוסר. כל העולם המערבי דבק במוסר הנוצרי שדרכו הוא מגדיר את “הטובים” ואת “הרעים”. כדי להבין את אותה המשוואה המסתורית שדרכה העולם “הנאור” מצליח לשפוט בין שני רודנים חשוכים צמאי דם שונים, יש לשנן כמה עקרונות של המוסר הנוצרי.
– כל אלימות מגונה (חוץ משלהם כמובן).
– החלש תמיד צודק.
– תמונות נשים וילדים סובלים או הרוגים מסייעים רבות כדי להבין מי הם “הטובים”. הרי רק “הרעים” הורגים ילדים חפים מפשע (כאן נכנסת עליונות כוח השיפוט של העיתונאי!).
– בד”כ אם אחד הצדדים הוא “ישראל” אז הצד השני הופך להיות אוטומטית הצד של “הטובים|, גם אם הוא היה לפני זה במחנה הרעים.
– אין להיסטוריה בת אלפי שנים שום קשר לצדק, שדרכו שופטים את הטובים ואת הרעים (כמו בקוסובו או בישראל).
רק שני קולות של המוסר בעולם:
בעולם ישנם שני שופרות של מרכז ערכים הפוכים הרי הם אירופה (וארה”ב) ואירן. כל אחד בז לשני. ולמעשה כל אחד מאשים את השני בטענות קשות אך די מוצדקות:
– אחד ברברי, חשוך, ברוטאלי, דתי שאינו יודע חירות מה היא.
– אחד הדוניסט, מופקר מערכים, שאינו יודע אמונה מה היא.
עם ישראל חסר בכל זה. מדינת ישראל שסוברת שהיא שייכת כולה לצד המערבי מייצרת את עצמה כסכנה קיומית לאסלם שרוצה להגן על הנוער שלו מפני ערכי המערב המקלקלים אותו.
פתרון המוסר לעולם: לא בשנים הקרובות.
עם ישראל מסוגל להראות לעולם מה אפשר לבנות עם האמונה ולא רק מה אפשר לפוצץ. אך זה לא יקרה מחר כי אין את היכולת הזאת בציבורים הישראלים:
– השמאלנים הם מערביים יותר מהמערב. הריחוק מיהדותם מונע מהם להבין את תפקידם האמיתי.
– החרדים לא יודעים שיש גויים.
– החילוניים לא מבינים באמונה ועולם הערכים שלהם נפעל מהרגש בלבד.
– הסרוגים סובלים כתמיד בחסר בטחון עצמי. הם עוד לא החליטו שהם מאמינים באמת במה שהם מאמינים.
לכן, נותרה עוד דרך ארוכה ליהודי הישראלי כדי שהוא יתחיל לקחת ברצינות את אמונתו ורצונו, להיות אור לגויים. כפי שהם, הגויים זקוקים לו, דווקא בשל כל החושך של העידן הנוכחי.
