מנפלאות כתבי האישום: משרון עד לליברמן

המקום ההכי רחוק מערכי הדמוקרטיה במזרח התיכון...

רבים סבורים שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אפשר לטעון בדיוק הפוך. המשמעות הרחבה של הדמוקרטיה היא שהעם בוחר את השלטון ואת הערכים שהוא רוצה ומאמין בהם. במובן הזה רוב תושבי המדינות הערביות מקבלים שלטון כפי שהם רוצים: קוקטייל של שלטון מרכזי חזק, עם ערכים מהקוראן, מלווים בלאומיות וצבא חזקים, מתובל בקצת מערכי המערב, בניחוח ומתכון מקומי.

לא כן מדינת ישראל, שאזרחיה כל שנה מתפלאים מחדש, כיצד פוליטיקאי שנראה ימני לפני הגעתו לשלטון, ולשם כך נבחר, הופך את עורו אחרי דקה כשעומד נגדו כתב אישום.

שוחד בחירות: הגנבה החמורה ביותר

אדם שגונב מאדם פרטי. אפשר לשלם כפל ע”פ דין תורה, או לנסות להרתיע אותו ע”י הכנת מקום חם בכלא ע”פ הדין האזרחי. אדם אחר שמרמה במיסים ונתפס, מקבל קנסות ענק ומתחיל בתהליך משפטי מתיש כדי להפחיתם. אבל קיים סוג אחר של גניבה: פוליטיקאי גונב בחירות. אדם שקיבל תרומות אסורות, ובעזרתן פרסם את עצמו יותר ממתחריו, השפיע יותר על ציבור הבוחרים וניצח. במדינת ישראל, אין דרך חזרה משוחד בחירות. למרות שזו בעצם הגנבה היותר גדולה. הפוליטיקאי גונב את רצון העם, אונס את הדמוקרטיה ומרוקן אותה מכל תוכן. כל מי שערך הדמוקרטיה יקר עבורו היה צריך להתקומם נגד מעשים כאלו. אין רבים כאלו במדינה, הרי השמאל דוגל ב”דמוקרטיה” כשהוא באופוזיציה, וב”שלטון החוק” כשהוא בשלטון. הימין, הסובל מרגשי נחיתות כרוניים מול השמאל  לא יודע להילחם על ערכים כאלו.

חסינות ועליונות השמאל בגניבת השלטון

השמאל יכול לרמות בבחירות בשקט. בסופו של דבר, הכל יגיע לבית המשפט, משם לבית המשפט העליון, שם יושבים קברניטי המדינה, שכולם “מבינים” טוב מאוד מה צריך לעשות. כך שמעון פרס קבל מאות אלפי ₪ אסורים לקמפיין שלו, בלי להיחקר. לאהוד ברק סגרו את תיקי העמותות הפיקטיביות לאחר שהוא נתן פרויקט לבעלה של עדנה ארבל. הידיעה של אנשי שמאל בכירים שהם יכולים לרמות בלי להיתפס נותנת להם מראש עליונות בכל מאבק פוליטי. להם מערכת שלמה של הלבנת כספים מחו”ל שפועלת טוב מאוד כבר שנים ועברו את כל החקירות בהצלחה רבה.  הכסף בכל מערכת פוליטית מהווה מרכיב חיוני להצלחה.

שרון ונתניהו פונים שמאלה באישור ובברכת בית המשפט

שרון הצליח להפתיע את כל העולם בהתנתקות. הוא עקף את כל הכנסת משמאל, כולל ביילין. הלך נגד רצון ארה”ב (שלח 11 פעמים שליח לשם כדי לשכנע אותם), גנב את קולות בוחריו, אנס את הדמוקרטיה וביצע את הגירוש, כדי להציל את עצמו מכתב אישום. שרון, גם נגד נתניהו בליכוד, השתמש בשיטות השמאל. גם נתניהו, שמעל 70% ממפלגתו התנגד למדינה פלסטינאית, ידע לרמות את הבוחר מספר פעמים כדי לקדם את המהלך בשקט. כשהדברים הגיעו לבית המשפט, ידעו השופטים מה לעשות כדי להכשיר כל מהלך.

מפלגת ליברמן: שיא חדש בשלטון הפרקליטות על הכנסת

למפלגת ליברמן שרים חשובים בממשלה: חוץ, ביטחון פנים, ומשפטים.

קצת על שר המשפטים:

הוא הגן על מתן הפנסיה לחבר הכנסת לשעבר בשארה, טרפד חוק נגד המשך ההקפאה, הוא מנע הרחבת חוק הגזענות המגן כעת על הערבים, שיגן גם על ציבור המתנחלים והחרדים. הוא טרפד את “חוק שליט” בעד החמרת תנאי אסירי חמאס בישראל. הוא החל מהלך, לביטול רוב סמכויותיו של בית הדין הרבני (פרויקט שמפלגת שינוי לא הצליחה בו). הוא לא ביטל את צוות שי ניצן נגד המתנחלים וממשיך לגבות אותו.

קשה להאמין שאדם חובש כיפה סרוגה פועל כ”כ נגד ערכי הציבור שלו. כנראה ראש מפלגתו גם שם מחלק פקודות.

השר לביטחון פנים

מבטל כל חודש את סיבוב השערים, עושה ככל יכולתו כדי לצמצם עליית יהודים להר הבית, ומרשה לערבים להתנכל להם. נוהג ביד ברזל נגד מתנחלים וביד משי נגד הערבים. מקדם קצינים אנטי ימניים כגון ניסו שחם.

שיא השיאים: הצבעת האו”ם בספטמבר

קשה להאמין שבמשך התקופה היותר חיונית עבור משרד החוץ לקראת ההצבעה בספטמבר, שר החוץ פשוט החליט לא לעשות כלום. האם הוא פשוט הבטיח לפרקליטות שהוא לא יטרפד הקמת מדינת אויב על אדמת יש”ע?

בחודש וחצי האחרון השר נשאר בבית, לא נסע ולא ביקר כמעט אף שר וראשי מדינות. מדינות רבות עוד מתלבטות אבל בישראל משאירים לפלסטינאים את המגרש הדיפלומטי.

נגד השחיתות אין מנוס מהחלפת הפוליטיקאים באנשים ערכיים

כמעט כל פוליטיקאי, לא משנה מה דעותיו, יגיע לשלטון אחרי סיבוכים כלכליים או אישיים שונים. במקומם יש להריץ צעירים יראי שמיים, נקיים, שונאי שוחד, למסלולים פוליטיים. ברור שינסו לשבור אותם ושהם ייספגו לא מעט השפלות. אך יש לזכור שמקור הכח, ההחלטות, העתיד, הגבולות, החברה, הכלכלה, הכל מתחיל בהרמת אצבעות במקום סגור בעל 120 מושבים. זה לוקח בין 10 ל-25 שנה להגיע לשם, וכדאי להתחיל בגיל צעיר.