נצחיות שלטון האליטות – איפה טעינו?
כפי שהבהרנו את זה פעמים רבות, השמאל קלט מזה כבר עשרות שנים שלעולם לא יהיה לו רוב יהודי בכנסת, ולכן הוא יצר במדינה שלנו מנגנונים עוקפי-דמוקרטיה שהוכיחו את עצמם גם מול כנסת ימנית ומול ליכוד בעל רוב חכ”ים ימניים. אותו שילוב של תקשורת, פרקליטות, יועץ משפטי ובג”צ, מצליחים כשהם רוצים לשמור על עצמם ולסכל כל “מזימה” שעלולה להחלישם או לפגוע במהלכים אסטרטגים שהם נלחמים עליהם.
אותם כוחות, יכולים למעשה לעצור כל החלטת כנסת בישראל ברמות שונות ולעקוף ביעילות רבה את רצון העם. הם הופכים בכך את הדמוקרטיה לבלתי רלבנטית (עד שיגיעו אנשים מספיק אמיצים נגדם).
כדי להצליח במהלכים אלו, שבסופו של דבר תלויים באנשים שנבחרו ע”י הציבור הלאומיי, חוזרים על אותו מתכון מוצלח כל פעם מחדש: 3-4 שבועות רצופים של בישול דעת קהל כשלא משאירים יום אחד בלי התייחסות לנושא בכלי התקשורת. בסוף תהליך הבישול, אותו איש שאליו הופנו כל הלחצים נשבר בד”כ:
– גלעד ארדן הכשיל את בחירת דרורי לעליון.
– אלי ישי נכנע ולא גירש אפילו עובד זר אחד.
– נתניהו (הנכנע הסדרתי בתרגילים מסוג זה), בלם את פרופ’ נאמן ועצר את חלוקת תפקידי היועץ המשפטי.
בכל אחד מהמקרים האלו הטעות העיקרית לא היתה הכניעה ללחצים, אלא הרבה לפני: פעלו מתוך עמדה של מגננה, חוסר מעש, חוסר תגובה, איומי שחק שמגיעים מוקדם מדי, ועוד.
– לא היתה שום הסברה באף מקום על תפירת תיק “הקופאית האתיופית” נגד השופט דרורי.
– עד היום אין שום מידע לציבור אפילו באתר משרד הפנים, על חומרת תופעת ההגירה הבלתי חוקית לישראל.
– לא היה, אפילו באתר של משרד המשפטים, מידע לציבור על חשיבות חלוקת התפקיד למען הדמוקרטיה בישראל. דבר שהיה מסוגל לרתום רוב גדול בעם ישראל.
בכל אחד מהמקרים האלו (כמעט) רק השמאל תקף, הסביר, שיכנע, הפגין, ראיין, יצר כותרות, כתב מאמרים באינטרנט. בימין, למרות שמדובר על שרים בכירים בעלי אפשרויות פעולה רבות, אין ולא היתה שום מתקפה הסברתית מצידם. כמו מתאגרף שבחר שלא להילחם הם עמדו זקופים, ספגו מכות עד שנפלו על הקרשים והפסידו בקרב.
אין לי הסבר למה אנשים כה חכמים וכה וותיקים בפוליטיקה הישראלית, עדיין מפסידים בכל המערכות החשובות של המדינה. וזה קורה להם (ולנו!) בלי קרב, ובלי להוריד אפילו שערה אחת מהמתמודדים מולם.
