ערבים וישראלים – יוזמה ותגובה

ערבים ויהודים. היהודים רק מגיבים

בשני עשורים האחרונים, הערבים הצטיינו ביוזמות רבות כדי לקדם את חזונם של מזרח תיכון ללא ישראל. ישראל למרות הכלכלה החזקה שלה, הקשרים הענפים ביותר בעולם כולו, הטכנולוגיה המתקדמת שלה, אבדה גובה רב בתדמית הבינלאומית שלה.

נעבור כאן על מספר יוזמות ערביות שונות ולמה שהן זכו כתגובה בסופו של דבר:

–    חטיפת חיילים ללבנון –» מלחמת תגובה קצרה וכושלת. הגדלת כמות טילי החיזבאללה פי-3 מערב המלחמה.

–    התקוממות ערבים ישראלים –» ועדת חקירה נגד המשטרה. פיצויים כספיים לערבים שנורו. השקעות רבות במגזר הערבי.

–    חטפו את גלעד שליט –» נושאים ונותנים על שחרור 1200 מחבלים תמורתו.

–    מפגינים כל שבוע בבילעין –» קבלו הכרה חוקית על אדמתם ע”י הבג”ץ.

–    מפגינים כל כמה ימים בשכונת שמעון הצדיק –» המשטרה מפחדת להתערב ורק מנסה לא להיפצע. מתי שאפשר היא עוצרת יהודים.

–    בונים ערים ערביות שלמות ביו”ש –» מדינת ישראל מקריבה עבורם ישובים וכבישים ומסכנת את תושביה.

–    יוזמים הקמת מדינה באו”ם –» טוב, שם זה דומה. עוד לא הסבירו לשר החוץ שזה מתבשל.

יוזמות פרטיות גם די מוצלחות:

–    זורקים אבנים ובקת”בים על רכבים עוברים –» צה”ל והמשטרה לא מגיבים או שעוצרים את הנהג.

–    מתחילים לזרוק אבנים על יהודים, בחברון או במקום אחר –» המשטרה עוצרת רק יהודים.

–    מבצעים לינץ’ בתושבי מזרח ירושלים היהודיים –» המשטרה לא מגיבה.

–    רוצחים משפחה שלימה באיתמר –» נשות ווטש באות לנחם את אם המחבלים ואלו יאכלו בשר כל יום בכלא ישראלי, שם הם יוכלו ללמוד דוקטורט על חשבון משלם המסים הישראלי עד לעסקה הבאה.

באופן כללי, אפשר להסיק שאם ישראל הגיבה לרוב היוזמות, המציאות שנוצרה בשטח היא הרעת המצב הישראלי, בעולם, בתוך ישראל.

המלחמה האבודה מראש בין הצד הפרקטי והצד הערכי, האידאליסטית:

אדם פרגמאטי תמיד מסתכל על המציאות עם הבעיות שבה ופועל כדי לתקנה. הוא בד”כ די צפוי, והוא לא יוזם דברים שמפרים את האיזון הנוכחי שלו. הוא מנסה לא להיכנס לעימות, ורוצה בסה”כ שקט.

לעומתו, האיש הערכי מוכן לעמוד במצבים קשים למען העתיד, גם אם לא שלו, של הדורות הבאים. ערכי הצדק (שהוא מאמין בהם) מובילים אותו, והוא לא יחשוש מהקרבה, גם של גופו, כדי להגשים או לקרב את האמת שלו. במלחמה בין אנשים ערכיים ואנשים הפרגמטיים, אם הצד הפרגמטי לא מעוניין לדכא, או לפגוע בצד הערכי, אז אין סיכוי בעולם שהצד הפרגמטי ינצח לטווח ארוך, גם אם הוא הרבה יותר חזק.

ברמה הלאומית, מדינת ישראל היא מדינה מאוד פרגמטית, הבסיס המוסרי שלה מצומצם ביותר גם כלפי פנים, וגם כלפי חוץ. היא עוסקת ב”ביטחון”, ו”סידורי ביטחון”, לא ב”אמת” ולא ב”צדק”.

הערבים, לעומתה מדברים במונחים שונים לגמרי. בשיח הפנימי והחיצוני שלהם הם עושים שימוש במונחי “זכות”, “צדק”, “שיבה”, “פליטים”, “היסטוריה”, “שואה פלסטינית”, “אדמה”, “מולדת”, “כיבוש”. הם לא מהססים גם לדבר אמונה, דבר מוקצה לגמרי בשיח הישראלי, השייך רק לקומץ קטן של כיפות סרוגות.

יוזמות ישראליות פרטיות:

מה שאנו קוראים יוזמה ישראלית אינה התאבדות, או קריאה להסכם שלום חדש הזוי.

היחידים שיכולים בטבע שלהם ליזום מהלכים שאינם רק טכניים אלא גם אסטרטגיים אינם אנשי הכיפות הסרוגות. הם האידאליסטים האחרונים כנראה במדינה. הם מוכנים ליזום, לגור במקומות קשים, לייצר מציאות חדשה בשטח כפי שהם עשו בחמישים שנים האחרונות. אך בשטח, ממשלת נתניהו-ברק מתבררת כממשלה היותר עוינת להתיישבות ביו”ש מאז 67. המשטרה, וצה”ל מצד אחד לא יוזמים פעולות מול מיידי אבנים בשום מקום, ומצד שני, מפעילים כל אמצעי חוקי ולא חוקי כדי להרוס מאחזים, בתים, ציוד, ולשבור את רוחם של אחרוני אוהבי הארץ הזאת. אם הם רק לא היו מפריעים, השטח היה ניראה אחרת לגמרי. אך הם סימנו אותם, ורק מי שגר שם, יודע עד כמה המציאות קשה עבור היהודים שנלחמים נגד מחבלים, אנרכיסטים, מג”ב, השב”כ, וגם רואים את דמם נשפך על דפי העיתונות הישראלית.

יוזמות ישראליות לאומיות

מה שיכול לעשות הבדל ברמה הבינלאומית היא החלפת הדיסק הישראלי כלפי פנים קודם, ואחריו כלפי חוץ. יש מי שרואה רמזים מתחילים לכך בנאומי נתניהו האחרונים:

–    אין הבדל בין הפת”ח והחמאס לגבי רצונם להשמיד את ישראל.

–    מסירת שטחים לא קשורה ולא מביאה שלום, אלא מלחמות רבות. כפי שהיה בגוש קטיף.

–    ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי הצדק ההיסטורי, המוסרי, ואפילו הבינלאומי.

ואם עם ישראל יעבור מהפכה, אז גם יעז להצהיר שה’ הוא זה ברא את העולם, ונתן את ארץ ישראל ליהודים, כפי שכתוב בתנ”ך.